והרמב"ם פי' במיעוט קמא פי' במיעוט קמא של ושט (מיבעיא ליה) אע"ג דמטרפא בנקיבת הושט (ואם כן מאי איבעיא ליה עכ"ה) דלמא לא גמירי שהייה אלא במידי דמנבלה ביה כגון רוב סימן אחד וכשלא נטרף משום שהייה משום נקב לא נאסר כיון שהיה דרך שחיטה שחיטה מקרי ולא נקב כמ"ש לעיל סימן כ"ב אבל אם שייך במיעוט קמא שהייה אז אותו מיעוט ששחט מקרי נקב ולא שחיטה ודו"ק. והא דקאמר דמיבעיא ליה במיעוט קמא ל"ד מיעוט אלא ה"ה במחצית הסימנים דהא גם במחצה לא נתנבלה כ"א ברוב אלא משום דא"א לצמצם במחצה וכל שאינו רוב שם מחצה עליו. ומ"ה כתבו התוס' דלפ"ז הא דאמרינן שהיות עוף לעוף הוא מדרבנן כמ"ש אחר זה ולא כתבו דאיירי במחצה ודו"ק. וכאשר כתב רבינו בשם הרמב"ם בפירש האיבעיא כ"כ התוס' והרא"ש בשם ר"ת שפירש האיבעיא כן וכתב עוד דלפי פירש זה צ"ל שאין שהייה לעוף מן התורה דאל"כ קשה איך איבעיא ליה אם יש שהייה במיעוט קמא אי לא הא את"ל דאין שהייה היאך מצינו שהייה בעוף דהכשירו ברוב סימן א' והא דאמרינן גבי שהייה כדי בהמה לבהמה כדי עוף לעוף היינו מדרבנן. והאי מדרבנן דוחק לומר מכח האיבעיא דרב הונא בר נתן החמירו להטריף מספק בהשהייה במיעוט קמא דהא רב ושמואל ור"י מיירי שם בשיעור שהיות עוף ודוחק לומר דלכולהו אסתפק באבעיא זו ואי נאמר "דמדרבנן ר"ל שהצריכו בעוף ג"כ לכתחילה לשחוט שני סימנים זהו קצת דוחק דא"כ לא הוי זה לשיטת הרי"ף דאינו מצריך לכתחילה אלא סימן א' כמ"ש בריש סימן כ"ב אלא להרמב"ם והרא"ש א"ש ואפי' לדידהו בדיעבד כשר בעוף בסימן א' ובשהה במיעוט הסימנים בדיעבד איירי. ונראה דר"ל דרבנן תיקנו שיאסר במיעוט קמא אף שלא נעשה בזה המיעוט נבילה אלא טריפה ורב שמואל ור"י דאיירי בשהיית עוף יש להסתפק בהו אי ר"ל שהוא שהייה דאורייתא או דרבנן וכתב הרא"ש ודוחק הוא (ר"ל פי' ר"ת הנ"ל עכ"ה) ב"י: