1
וא"א הרא"ש ז"ל כתב שיכול להתיר לו שלא בפניו כו' והוא יודע שמתחרט ומתיר לו ואפילו בלא דעת הנודר רק שיודע החכם שמתחרט כן כתב הרא"ש בשם רא"ם דיכול להתיר ומביא ראיה מהפרת הבעל דכתיב וה' יסלח לה במה הכתוב מדבר באשה שנדרה ושמע בעלה והפר לה והיא לא ידעה ולא מצינו חילוק בין הפרה להתרה אלא בלשון. אלא שהבעל והאב מפירין בע"כ של הנודרין מש"ה א"צ שם לידע אם יתחרטו משא"כ בחכם: