צריך הנודר לפרט הנדר כו' משום דיש נדרים שאין מתירון אותם כגון הנודר שלא לשחק בקוביא וכיוצא בהן (ולכל דבר איסור אפי' מדרבנן אין מתירין לו ריב"ש עכ"ה) ועד"ר. ורש"י ורשב"א כתבו וב"י הביאו דצריך לפרט גם הסיבה שבשבילה נדר (ואפי' פרט לא' מן ג' המתירין לו די לו בכך רשב"א עכ"ה) וכתב רשב"א ז"ל כי פורט הסיבה הוא העיקר בדבר זה שאין עיקר הפרט אלא כדי שלא יתירו לו מה שנדר כדי להתרחק מן האיסור או מן הגזל עכ"ל וכ"פ בש"ע סעיף י"ד ומהתימה דלא ראיתי נוהגין כן אפי' מרבנן דייקי ובאמת שבגמרא ובדברי פוסקים לא נזכר שצריך שיפרט הסיבה וגם אפשר לחלק דלא הצריכו פירוט הסיבה כ"א בנדר התמוה כגון ההוא דלא מרווחנא אבל בנדר נדר ההווה לא חיישינן לדבר איסור מיהו רש"י ורשב"א כתבו סמתא גם ראייתן מוכיח דבכל ענין קאמרי ולכן אין לסור מדבריהן בפרט מאחר שהב"י ורמ"א ג"כ סתם דבריהן כוותייהו. ונראה משום דרוב הנדרים שבאים לפני חכם להתירן הן שנדר להתענות או שלא לאכול בשר ולשתות יין וכיוצא בהן דברים שהן לסגף את נפשו וסיבתן מסתמא ידוע שנדרן בשביל להצדיק נפשו ומש"ה אין רגילין לשאול על סיבתן משא"כ בנדר אדברים אחרים כגון שלא יהנה לחבירו דבאלו צריך שידע סיבתן: