אבל בענין אחר לא דאז הוי הלואה והבעל מחוייב לחזור ולשלם לו והוי הנאה ואין להקשות דהכא קאמר בשם ר"ת שאם אין הבעל לפנינו דהוי דרך הלואה ואסור לזונם ולעיל בסמוך כתב בשם ר"פ שיכול לפרוע חוב של מזונות ואין איסור בדבר וכן קשה דברי הרא"ש אהדדי שלעיל כתב רבינו שסבר כר"ת והכא הביא אלו מפרשים בפסקיו וי"ל דהכא מחשב הנאה שהבעל היה מחויב לשלם לו מה שהלוה להם אילו לא היה הבעל לפנינו שהזנם יכול לומר אני ראיתי בדחקה שדיחקה את עצמה יודע אני בבירור שא"א שהיתה מצמצמת והבעל א"א להכחישו שהרי לא היה לפנינו אבל לעיל כשהוא פורע לאותו שהלוה לה אינו יכול לטעון בודאי שא"א שהיתה מצמצמת שהרי הוא לא הלוה לה כלום ויכול הבעל לטעון אינו מחויב לשלם לך כלום שאם לא פרעת לאותו שהלוה לה אני לא הייתי מחוייב לשלם לר כלום שהייתי אומר לו לא היה לך ללוות לה שאם לא הלוית לה אפשר שהיתה מצמצמת את עצמה והא דקאמר הכא ולא הוי הנאה כיון שאם לא היה זונה היתה מצמצמת כו' היינו דוקא בצירוף מ"ש תחילה כיון שהיה בפנינו ולא אמר כלום דמוכח מינה דבמתנה זנם וקאמר שמטעם זה לא מחשב הנאה אם נותן לה דרך מתנה הואיל שיש שום צד שהיה הבעל פטור ממזונותיה ודו"ק: