וכן כתב בה"ג הא דקאמר וכן היינו שהצריך לכתחילה חתיכת הורידין אף בסתם דחיישינן שמא יבא לצלותה כולה כאחד אבל דינא איכא בינייהו חומרא וקולא הקולא דלר' אפרים אע"פ שנתחה אבר אבר אסור לבשלה אם לא חתך הורידין ולבה"ג מותר גם נ"ל דנ"מ דלבה"ג משמע דסגי בשחיטת הורידין אפי' לבהמה ולבישול ולרבי' אפרים בעינן שחיטת הורידין וגם ניתוח אבר אבר לבישול ואפילו לעוף והחומרא דלר' אפרים לצלי פשט דלא בעינן שחיטת הורידין לבהמה ולבה"ג מצריך אפילו לצלי. ואע"ג דאמר רב חסדא לא אמר רבי יהודא אלא בעוף אבל בבהמה לא צריך. בה"ג מפרש דה"ג עיקר טעמא דר"י לא הוי אלא משום עוף הואיל וצולהו כולו כאחד שכך דרכו תדיר ומ"ה הצריכו גם בבהמה לחתוך הורידין דזימנין דצולהו כולו כאחד אבל אי לא הוה עוף לא הוה נתקן חיתוך הורידין לבהמה כיון שאין דרכה לצלות כאחד אבל השתא דהצריכו לעוף ה"ה לבהמה ומה שהצריכו לבעל ה"ג לבאר כן מבואר בב"י משום דסתמא קאמר רבי יודא במתניתין דצריך לשחוט את הורידין משמע אפילו בבהמה עוד כתב ב"י יישוב אחר לה"ג ע"ש: