נדרים חלים על דבר מצוה כו' משא"כ בשבועות (ע"ל סימן רל"ט כתב הרשב"ץ דשמתא דין שבועה יש לה דהא מתסר גברא ע"כ ב"י עכ"ה) והטעם מפרש בגמרא דנדר כיון שהוא אוסר חפצא עליו שאומר קונם ישיבת סוכה עלי אינו כנודר לבטל המצוה שהרי לא קיבל על עצמו כלום אלא אסר החפץ עליו ואין מאכילין לאדם דבר האסור לו אבל שבועות אוסר עצמו מלעשות הדבר ולאו כל כמיניה להפקיע את עצמו מחיוב המצוה. ואף שמצוה לא להנות נתנו ומה"ט איתא בגמרא וכתבו רבי' בהל' ר"ה סי' תקפ"ו דהמודר משופר מותר לתקוע תקיעה של מצוה הא כתב הר"ן שם דהיינו דוקא במודר הנאה מהשופר דלא אסר אנפשו בקונם אלא ההנאה ובמצוה לאו הנאה אבל אם לא הזכיר בנדרו הנאה אלא אומר קונם שופר לתקיעתו עלי אסור לתקוע בו אפי' תקיעה של מצוה והביאו ב"י שם. עוד כתב שם בשם הכלבו דדוקא אדם אחר מותר לתקוע בו אבל הוא עצמו אסור לתקוע מפני שיש בני אדם שנהנין בתקיעתן כו' ע"ש וה"נ י"ל שנהנה בישיבת סוכה ובנטילת לולב הוא בעצמו: