אבל אם חשב כך בלבו או שאמר בלחש כו' הוא דברי הרא"ש בשם רא"ם וכתב הטעם דלא מהני מאחר שנודר אח"כ סתם א"כ הוי נדר אע"פ שי"ל מאחר שזוכר לתנאי ומחשב בלבו שלא יהא נדר מ"מ לא הוי אלא דברים שבלב אבל היכא שאומר בפרהסיא א"כ הוי דברים מוכחים שלא יהא נדר וא"כ במחשבה שמחשב סגי ודוק. ולפ"ז היכא שמבטל בשפתיו אחר שנדר אפי' בחשאי הוי ביטול לגמרי לכ"ע וכ"כ התוס' בפרק בתרא דב"ק גבי נודרים להורגים ולחמסנים כו' ע"ש מ"ו פי' דא"צ שיהא פיו ולבו שוין אא"כ כמ"ש לעיל שכיון לבו לומר פת חטים והוציא מפיו פת שעורים שטעה (ועי' בב"י שכתב חילוק זה בשם המרדכי שכ"כ בשם ראבי"ה וכתב עליו שלא משמע כן בגמרא וד"מ הביאו ג"כ בסימן ר"י ס"ב ע"ש) אבל לא טעה ובכוונה אומר מה שאומר אזלינן אחר דיבורו שאמר בפיו ולא משגחינן במחשבתו דהוי דברים שבלב אם לא שגילה דעתו בפרהסיא או בנדרי אונסים וכמ"ש לקמן סימן רל"ב ע"ש: