בד"א פי' שאמרינן שראייה שהיא בתוך ימי הנדה אין קובעת וסת. שראתה ראייה הראשונה כו' ר"ל ראייה ראשונה שבה יתחיל קביעות הוסת (ר"ל שקאי אשתי ראיות של ה' הראשונה עכ"ה) אם הוא בתוך ימי נדה דהיינו ממעיין פתוח בזה אמרינן שאין קובעת וסת אבל אם ראתה אותו ר"ל הראייה הראשונה שבה יתחיל קביעות הוסת ממעיין סתום כגון שראתה כו' אלא שראייה האחרונה הוא בתוך ימי נדה כגון שראתה בכ"ה לפניו בזה קובעת וסת והטעם שלעולם העיקר הוא ההתחלה והרוב ולכך הואיל ששני ראיות הראשונות היו ממעיין סתום שפיר קובעת וסת אע"פ שהשלישית היה בימי נדה דאמרינן ראיית כ"ה דמים יתירים כו' משא"כ כשהראייה הראשונה היה בתוך ימי הנדה ומ"ש אבל אם ראתה אותו אע"ג ששני ראיות צריכין להיות ממעיין סתום נקט הכי איידי דנקט ברישא בד"א שראתה ראייה ראשונה כו' דרבותא קמ"ל דאפילו בראייה א' שבימי נדה אין קובעת וסת ובי"ס כתוב בהן בד"א שראתה ראייה שנייה ממעיין כו' ונדפס בצדו נ"ל שקאי אא' וה' עכ"ל (ור"ל דאז קאי ג"כ על ראיית ה' וקראו שניה שהיא שנייה לראיית א' עכ"ה) אבל יותר נ"ל גירסא שלפנינו שגרסינן ראשונה שבזה נתיישב יותר מה שמסיק וכתב אבל אם ראתה כו' ודו"ק: