ואסורה לשמש עד שתבדוק וה"ה לקפיצה כמ"ש לעיל ואם לא ראתה בפיהוק זה עדיין היא חוששת ליום שפיהקה בו כבר דהיינו ר"ח דשמא היום גורם אשר"י וק' מ"ש עד שתבדוק הא נתבאר לעיל דבוסת שאינו קבוע חוששת ואם עבר הוסת ולא ראתה א"צ בדיקה וי"ל שעד שתבדוק ל"ד קאמר אלא ר"ל אסורה לשמש לכתחילה וכן צריכין לומר שפירשו הב"י כן וכמ"ש לעיל בסמוך שהביא מכאן ראיה שצריכה לחוש כמו שחוששין לוסת שאינו קבוע דא"צ בדיקה. גם י"ל דדוקא בשאר וסת דחוששת לכל העונה והאורח בזמנו בא ממילא בלא מעשה שם שייך לומר דאם לא הרגישה שראתה מאליה א"צ בדיקה ומותרת לבעלה משא"כ בוסת דע"י מעשה קפיצה או עיטוש דאינה חוששת אלא לשעתה שמא מכח ההפעלות מעשה גורם לה דם מש"ה לא יצאה מחששא זו אם לא ע"י בדיקה. גם י"ל דשאני הכא דראינו לעינינו שינוי בגופה הפיהוק או העיטוש וכבר ראינו שבעת שינוי זה ראתה לכך חששו טפי אבל שינויא קמא עיקר וכן ס"ל להב"י וכמ"ש בסמוך ובדף מיוחד הארכתי בזה וק"ל: