1
או שבא המיחוש בלא עיתה אינה חוששת ז"ל ב"י פי' אינה חוששת היינו לומר שאינה חוששת כדין וסת קבוע אלא כדין וסת שאינו קבוע ונ"מ שאם לא בדקה ולא ראתה ה"ז בחזקת טהורה כדין וסת שאינו קבוע אבל מ"מ צריכה לחוש כמו שחוששת לוסת שאינו קבוע וכן מבואר בדברי רבינו בסמוך שכתב פיהקה בר"ח וראתה וחזרה וראתה בתוך ימי החדש חוששת לאותו פיהוק ואסורה לשמש עד שתבדוק שכל וסת בין של ימים בין של גוף חוששת לו בפעם אחת עכ"ל מלשונו משמע דאף שקבעה לשניהן מ"מ חוששת לכל אחד מהן כמו שחוששת לוסת שאינו קבוע ול"נ אלא כמ"ש לעיל גבי קביעות דקפיצות וע"ש בדרישה. גם מה שהביא ראייה ממ"ש בסמוך קשה דהא בסמוך כתב רבינו ז"ל חוששת לאותו פיהוק ואסורה לשמש עד שתבדוק וע"כ צ"ל דב"י ס"ל פי' אסורה לשמש עד שתבדוק היינו לכתחילה וכמ"ש בסמוך בשינוייא קמא: