והומשכה ראייתה ד' ימים כו' נראה דלכך אמר ד' ימים דהיינו גם יום י"ח לאשמועינן דאע"ג דיום י"ז הוא אינו תחלת ראיית העונה ולא סופה אפ"ה נקבעת הוסת בי"ז דהרמב"ן לטעמיה דס"ל דכל יום ויום כוסת בפני עצמו (וכן הביא ב"י להרמב"ן ע"ש ולפ"ז צ"ל דרבינו העתיק ל' הרמב"ן וליה לא ס"ל דהא ודאי כהרא"ש ס"ל דפליג עם הרמב"ן בהא וכמ"ש רבינו בסימן קפ"ד דס"ל כהרז"ה והרשב"א דלא אמרינן כל יום וסת בפני עצמו ע"ש וכ"כ ב"י ג"כ כאן) וכמ"ש לעיל בסימן קפ"ד בשמו וזהו שכתב ג"כ אח"כ וראתה ב' או ג' ימים לומר דאין חילוק ביום י"ז בין אם הוא סוף עונה או לא אבל אם גם בפעם ג' כלתה ראייתה בי"ח אז היתה חוששת גם לי"ח הבא בחודש שאחריו וזה א"צ לאשמועינן דפשיטא הוא כיון שהושלש גם היא סוף ראייה של עונה וגם י"ז לא הוי חדוש במה שאין תולין אותו בוסת הדילוג בלבד שכיון שאנו רואין שבי"ח השוה ראיותיה ולא הוי לדילוג למה נתלה י"ז בדילוג לחוד ולא נתלה אותו ג"כ בראיות שוות לימי החודש וק"ל וכעין זה כתב נמי ב"י: