ואם לא ראתה חוששת לט' בו נראה דדוקא קאמר אם לא ראתה אבל אם ראתה בר"ח אייר לא היתה צריכה לחוש לט' בו דהא ההפלגה של עשרים נעקרה דהא לא הפליגה עתה ראייתה אלא י"ב ימים ואם תראה בט' בו הוי הפלגה חדשה שהיא ט' ימים ואין כאן הפלגה מעשרים לעשרים ול"ד לוסת החודש דאמרינן דאע"ג דראתה בכ' בניסן צריכה לחוש לר"ח אייר ולא אמרינן דבראיית כ' נעקרה וסת דיום ר"ח היינו משום דוסת דימי החודש תול' דוקא באותו יום דאמרינן דאותו יום גורם הראייה וכל כמה דלא הגיע ר"ח לא ידעינן איזה ראיה היא עיקר ועוד דאף אם יבא ר"ח ותראה בו יש לחוש ג"כ לראיית כ' דוסת החודש לא נעקר עד שיבא אותו יום ולא תראה בו מאחר דתלינן הגורם באותו יום משא"כ בהפלגה דמיד שראתה בר"ח אייר נעקר ההפלגה קמא כנ"ל ולא כמ"ש מהרמ"א בש"ע דאף אם ראתה בר"ח אייר חוששת לט' בו משום הפלגות עשרים ובחילוק זה אין אנו צריכין לדוחק ב"י מ"ש בענין זה והיותר נראה לומר דה"ט שלא היינו חוששין לכ' אייר אם ראתה בר"ח אייר משום דאפשר לומר מהיכי תיתי תחוש לט' אייר מכח מה שראתה בעשרים בניסן הא איכא למימר שאני אותה הפלגה דהיתה מרוחק עשרים יום מראיית ר"ח ניסן שקדמה לה משא"כ ט' אייר שאיננו מרוחק מר"ח אייר אלא י' ימים וק"ל. ונ"ל דמה"ט נמי אם ראתה בעשרים באייר לא היתה חוששת לכ"ח אייר אף אם ראתה גם בט' אייר כיון דר"ח אייר איננו מרוחק שוה כראיית עשרים בניסן ולא כראיית ט' אייר עם ראייה שקדמה לה מיהו אם ראתה בט' אייר גם בכ"ח אייר הרי לפנינו שלש הפלגות שוה מעשרים לעשרים ואז נקבע לה וסת להפלגות עשרים אלא שלכתחילה לא חששו לזה כל זמן שלא ראינו ג' הפלגות שוות מראייה שקדמה לה ודו"ק: