ול"ג לא"א הרא"ש ז"ל אלא תולין מן הסתם לומר שאינו משונה כו' כתב ב"י ז"ל דברי רבינו נראין כסותרין זא"ז שמתחילה כתב שמן הסתם תולין לומר שאינו משונה משמע שאינה צריכה להראות דמיה לחכם וממ"ש עד שידוע לנו שהוא משונה על פי חכם כו' משמע קצת שהיא צריכה להראות דמיה לחכם עכ"ל. (ולפי הנוסחא שבס"א שכתוב עד שיוודע לנו כו' במקום שידוע לנו א"ש ור"ל שיודע לנו ע"י שיבא חכם באקראי ויאמר שהן ב' מיני דמים אבל ודאי אין אנו צריכין להראותן לו עכ"ה) ונראה דכך הוא פירושו הרמב"ן כתב שהאידנא אין תולין בדם מכתה שצריכין לבדוק אם דם מכתה משונה מדם ראייתה ר"ל ראייתה שראתה עתה מחמת תשמיש דאם היתה משונה היא טמאה והול"ל דצריכין לבדוק אם דם מכתה דומה לדם ראייתה דהא אתלייה להיתר קאי אלא שהרמב"ן קאי אדלשון הברייתא שקאמר ואם דם מכתה משונה מדם ראייתה אין תולין בדם מכתה וע"ז כתב הרמב"ן דיש לחשוש לזה ואין אנו בקיאין מש"ה מטמאין אנו לעולם מן הספק וע"ז כתב דהרא"ש מפרש הברייתא דהיינו דוקא אם שני דמים באין לפני החכם אז צריך לבדוק אבל מן הסתם ליכא למיחש ואם שניהן באין בזה אין הפרש בין לזמניהן לזמנינו דהא כל אדם יכול להפריש וק"ל ועד"ר: