החמירו לטמא כל מראה כו' עיין בב"י שכתב דברי רבינו כמעורבבין ואינן מבוארים כו' שהרי בזה שטמאו כל דם לא יצאו מחששא זו אלא במה שהצריכו לישב ז' נקיים וכ"כ הרי"ף והרא"ש בהדיא ולעד"נ להגיה וי"ו ושמא תראה במקום שמא תראה ותרי חששות חששו שמא יחליף להם דם טמא בדם טהור וזהו שכתב רבינו חשו שמא יבואו לטעות באיסור כרת כו' וגם חשו שמא יחליף להם דם טמא בדם טהור דהיינו שתראה ו' ימים ויהיה טהור וביום הז' תראה דם טמא והיא סבורה שהכל טמא והנה נגד חשש הראשון כתב שהחמירו לטמא כל מראה אדום ונגד חשש השני החמירו שתשב ז' נקיים אחר כל ראייה אפילו אם לא תראה אלא פעם אחת אע"ג דמשום חשש השני היה די בז' ימים נקיים דהיינו שבעה ימים עם יום האחרון של ראייתה מ"מ הואיל דמשום חשש הראשונה שהוצרכו לטמא כל מראה דם אדום ומכח חומרא זו אינה יודעת מתי מתחילין ימי הנדות אי מתחילת ראייתה או באמצע או בסוף וממילא ג"כ אינה יודעת אם היא עומדת בימי נדה או בימי זיבה וכשתראה ג' ימים בימי זיבה צריכה ז' נקיים ולכן תקנו שלעולם צריכה ז' נקיים ואע"ג דאם לא תראה אלא יום אחד או ב' ימים די לה בז' נקיים וכן כשמתחלת לראות אף ע"ג דראתה ז' ימים סגי לה בו' נקיים מ"מ כיון דמצינו דאם תראה ג' ימים זא"ז בימי זיבה או אפי' ראייה אחת בז' ימי נקיים שאז סותרת כל הימים שסיפרה כבר צריכה ז' נקיים מכח זה לא חלקו ותקנו שלעולם צריכה ז' נקיים. גם יש לחשוש דלפעמים כשתראה ג' ימים זא"ז ב' ימים הראשונים היה דם טהור ויום הג' היה דם טמא והחכם היודע האמת יפסוק לה לשמור יום כנגד יום וטועין לא ידעו להפסיק בין דם לדם יסברו שא"צ ז' נקיים לראיית ג' ימים כמו שלא הצריכו לאשה זאת נמצא שהוצרכו לתקן ז' נקיים על ראייה אחת. וא"ת לפ"ז קשה דאחר תיקון חשש הראשון דאמר דהחמירו לטמא כל מראה דם אדום הול"ל וכדי שלא לחשוש שמא תטבול ביום שני לנדותה הוסיפו חומרא כו' שהוא תיקון חשש השנייה י"ל דכוונת רבינו ליישב מ"ש בתיקון חשש הראשון שתקנו לטמא כל דם מאי תקנה הוא זה הלא תקנה זו תהיה קלקלה ממקום אחר באשר לא ידעו מתוך ריבוי הספיקות אם עומדת בימי נדותה או בימי זיבותה ע"ז כתב דגם זה תקנו כאשר החמירו חומרא ובזה ממילא מתוקן נמי חשש השני הנ"ל וק"ל: