ומשם ואילך ר"ל שחלק והודיעהו כדבסמוך או ששם אותו בפני ג' והתנה בפניהם וכמ"ש בסמוך כן פי' ב"י דברי רבינו והוא דוחק דא"כ עיקר חסר מן הספר והו"ל לרבינו לכתוב דין זה תחלה ולכתוב בסגנון זה ובמקום שאין מנהג יגדלם המקבל בדקה ל' יום כו' ומשם ואילך אם אינו רוצה להטפל בחלק חבירו בחנם יחלק ויודיעוהו לחבירו ואחר שיודיעוהו יטול ג"כ מחלק חבירו חצי השבח. וע"ק דאם מיירי שחלק עמו נמצא שאין לו חלק בבהמת. חבירו כ"א כעיסקא דעלמא דבהמות שמוסר לרועה שיש לו בהמות וקשה א"כ למה לא צריך ליתן לו קצת שכירות וכמ"ש בסמוך ואין לומר דמיירי שלא חלק אלא שהתנה בפניהם שלא יטרח בחנם דא"כ גם בסמוך הו"ל למכתב דאם בא לחלק סגי שחולק בפני ג' למה כתב שצריך שיודיעהו. וע"ק אי מיירי ברישא שהודיעהו למה לן האי דינא שיטול ג"כ מחצה בשל חבירו הן עצמן יעשו השואה ביניהן על מחצה או שליש כטוב בעיניהן ונצטרך לומר דמיירי שהודיעהו והוא לא אשגח ביה וכל זה דוחק ובאמת קושיא זו האחרונה קשיא ג"כ לפירש"י ע"ש. לכן היה נלע"ד דרבינו בשיטת התוס' הולכים כי תלמידי רשב"א ונ"י כתבו בשם התוס' והביאו ב"י דס"ל דמיד בכלות ל' יום לדקה ונ' לגסה נוטל בשבח ג' חלקים אפי' בלא שום הודעה להנותן ולא לג' ובלא שום תנאי דכיון דמתחילה בתורת עסק ירד בה דהיינו למחצית שכר אדעתא דהכי מטפל בהריוח שיהא נוטל בה לעולם בענין זה ולא דמי להניח בנים גדולים וקטנים דעכשיו באים גדולים לירד בחלקם של קטנים והיינו דקתני בברייתא סתמא מכאן ואילך נוטל מחצה שלו וחצי מחצה של חבירו ולא מצריך לאתנויי עלה עכ"ל תלמידי הרשב"א והאריכו עוד ביאור על לשון הגמרא ובסמוך אכתוב לשונם. ונלע"ד דגם רבינו ס"ל כדעת התוס' ומש"ה סתם וכתב ברישא ז"ל ומשם ואילך נוטל חצי השבח כו' ור"ל אפילו סתם ובלא חלוקה איירי והשתא א"ש שאי"צ ליתן לו חבירו שום שכר על חצי חלק שנעשה בידו פקדון מפני שיש לו קרן בכל בהמה עצמו וכמ"ש בסמוך בפרישה ומ"ש אחר כך ז"ל ואם בא לחלק כו' עד ועדיין הן שותפין כבתחילה ליקח כל אחד שהמחצה נראה דר"ל כבתחילה קודם שחלקו שאז היה נוטל ג' חלקים מן הסתם כמ"ש גם עתה לא יטול יותר וקמ"ל דל"ת כיון שחלקו צריך ליתן לו חבירו ג"כ שכר על חצי הפקדון או תרי תלתי באגר ופלגא בהפסד כיון שאין לו חלק בבהמת חבירו עצמו קמ"ל דלא דכיון דלא הודיעהו בטלה החלוקה נמצא שיש לו חלק בכל בהמה. וכן צריכין לומר לשיטת התוס' הנ"ל פי' בסוגיא דגמרא והנה אעתיק ל' הברייתא והגמרא שם דף ס"ט ע"א ל' הברייתא מכאן ואילך נוטל מחצה שלו וחצי מחצה בשל חבירו ושם בגמרא גרסינן רב מנשיא בר גדא שקל מחצה שלו וחצי מחצה בשל חבירו אתא לקמיה דאביי א"ל מאן פלג לך ועוד מקום שנהגו לגדל הוא ותנן מקום שנהגו לגדל יגדילו עכ"ל הגמרא ומסיק תלמידי הרשב"א הנ"ל וכתבו דאביי תרי טעמי קא"ל לרב מנשיא חדא לבטל החלוקה והיינו מאן פלג לך ואידך לפוטרו לגמרי והיינו מקום שנהגו לגדל הוא והכי משמע בירושלמי כו' עד וכן נראה עיקר עכ"ל. הרי לפנינו דלשיטת התוספות ותלמידי הרשב"א הנ"ל לא פטרו אביי לגמרי כ"א מטעם כיון שאותו מקום נהגו לגדל הוא משמע ומוכח הא במקום שלא נהגו לגדל יתר על זמן ל' בדקה ונ' לגסה אע"פ שהחלוקה בטלה מ"מ צריך ליתן לו חצי חלקו ודו"ק. וכיון דתלמידי רשב"א כתבו שזה הפי' עיקר ושכן הוא איתא בירושלמי מסתבר למימר שכן הוא דעת רבינו בפרט מאחר שהתוס' פירשו כן וידוע שרבינו על הרוב ומסתם אחר פי' התוס' נגרר. ואף א"ת שרבינו במ"ש בסיפא שאם חלק ולא הודיעהו אינו נוטל אלא החצי ר"ל כפשוטו מ"מ י"ל דשאני הכא דכיון דחלק גילה דעתו דלא רצה להיות שומר שלו בלא חלוקה וכיון שהחלוקה בטלה אין לו גם כן שכר בחלק חבירו משא"כ בשלא חלק ועסק בסתם יותר על זמן דודאי רבינו ס"ל כתוס' ותלמידי רשב"א הנ"ל וק"ל: