חבית של יין ששוה עתה דינר כו' ר"ל חבית ששוה עכשיו אם מכרה לו בשנים כמו שיהיה שוה לאחר זמן (וכן משמע הלשון שכתב ואם לא מצא למכרה כו' היה לו להחזירה לבעלים ור"ל היה לו להניח ביד הבעלים עד שעת היוקר עכ"ה) והלוקח לוקח ממנו ביוקר כדי לסחור באותן מעות דמי היין עד זמן הקיץ שקבעו יחד ואין כאן איסור רבית הואיל שהמוכר מקבל עליו אחריות שאם תארע תקלה יהא ההפסד שלו עד שימכרנה ושאם לא ימצא למכרה שירויח בה יחזירנה לו א"כ אין כאן רבית כלל. ודין השני מיירי שקוצב עליו דמי חבית זה שימכרוהו בב' והוא אינו שוה אלא א' והמותר על ב' יהיה לו בשכרו שזהו בכל ענין מותר אפי' אם האחריות על המקבל דאין כאן דמי הלואה כלל בידו שהרי מיד שימכור היין יחזור המעות ליד הנותן (משא"כ בבבא ראשונה שמחזיק המקבל בהמעות עד הקיץ ומרויח בו ושם הלואה עלה לכך בעינן שהמוכר יקבל אחריות עליו) ועד שמוכר הו"ל שלוחו ומתנה אדם עם שלוחו או עם ש"ח או שכיר להיות עליו דין שואל ודו"ק ועד"ר: