מי שיש לו אריס מותר כו' משנה וגמרא פא"נ דף ע"ד ע"ב והכלל לפירש"י שם שסתם אריס עליו ליתן זרע וכשאין לו מותר לב"ה להלוות לו ולחזור וליטלו בראש דכיון דעליו ליתנו אף שכבר נחית לשדה וחרשה ואח"כ הלווהו הו"ל כאילו הלווהו והתנה עמו כן קודם שנחית לחרוש כי מסתמא ע"ד המנהג נחית משא"כ במקום שהמנהג הוא שהב"ה נותן זרע ואחר בא לשנות ולהתנות שהאריס יתנהו מאיזה טעם שיש לו אזי צריך להתנות כן קודם שירד האריס ואז כיון שהתנה עמו תחלה הו"ל גביה כאילו היה המנהג שהאריס נותנו ואף אם לא הלוהו עד אחר שירד להשדה מותר לחזור וליטלו בראש משא"כ כשלא התנה עמו כן קודם שירד נמצא דירד ע"ד המנהג שהב"ה יתן זרע ותו לא מצי ב"ה להתנות עם האריס שיתן הוא הזרע ואפי' אם נתרצה מאליו לתנהו אסור לב"ה להלוות לו ולחזור ולקחו מידו בראש דהו"ל שם הלואה עליו ורבית הוא כן פירש"י שם. וכתב ב"י שכן הוא דעת רבינו. ולפ"ז צ"ל דמש"ר בסיפא ז"ל ובמקום שדרך ב"ה ליתן תבואת הזרע והאריס נתרצה ליתנה אינו ר"ל דנתרצה קודם ירידתו דא"כ הוה מותר אפי' אם נעשה ההלואה אחר הירידה וכנ"ל אלא ה"ק שהמנהג שהב"ה נותן ובזה נתרצה האריס ליתנו בזה אנו רואין אימת הוה הריצוי וקאמר דאינו מותר אלא אם כן הלוהו קודם וממילא היה גם כן הריצוי קודם דהא התחיל במי שהאריס נתרצה ליתנו נמצא שלוה לו ע"י בקשתו ממנו שילוהו משא"כ אם הלוהו אחר שירד והריצוי היה גם כן אחר כך. כן צ"ל לדעת הב"י שכתב שדעת רבינו הוא כפירש"י הנ"ל. אבל לעד"נ שס"ל לרבינו כפי' תלמידי הרשב"א שהביאם ג"כ הב"י כאן שכתבו שאע"פ שפסק הב"ה עם האריס קודם שירד אפ"ה אסור דכיון שירד קונה הקרקע בחזקתו כיון דלא שינה זה בדרכי הקנייה קנהו כפי המנהג דהב"ה צריך ליתן זרע כו' ע"ש. ועפ"ז דברי רבינו מרווחין יותר שכתב אע"פ שנתרצה האריס מתחילה מ"מ צריכין ג"כ שילוהו תחילה קודם שירד דבכה"ג איתא בהדיא שם בברייתא דמותר ע"ש ודו"ק: