ומותר למוכרה להם ע"י ספסירא פירוש ישראל הקונה בהמות למוכרן לאלתר כן פי' הרא"ש ובגמרא הכי איתא (אי משום נסיוני לא ידעה לקליה עכ"ה) אי משום שאלה ושכירות כיון דלאו דידיה היא לא מושיל כו' ובאשר"י כתב ז"ל אי משום שאלה כיון דלפי שעתא הוא דמזבין לא מושיל כו' וכ"כ ברי"ף ואפשר דגירסתן בגמרא כך היה. גם י"ל דפירשו כן מ"ש בגמרא כיון דלאו דידיה ר"ל שאינן קונין אותו כדי שישארו בידו אלא כדי לחזור ולמוכרו לפי שעה מש"ה לא מושיל. והאי דקאמר דמוכר ע"י ספסירא ר"ל בעל הבית הרוצה למכור לעכו"ם אסור למכור לו הוא בעצמו אלא ימכרנו הוא להספסירא והספסר ימכרנו לעכו"ם. ובח"מ סימן רל"ב סט"ו בעובדא דאפוטרופוס דיתמי דזבין בקרא כו' כתב שם שאם הוא סרסור שקונה ומוכר כו' קראו שם סרסור הקונה ומוכר צ"ל דל"ד סרסור נקט אלא ר"ל ספסר כמו כאן שוב ראיתי ששם בגמרא פרק המפקיד דף מ"ה כתב ספסירא אלא שלשון הרמב"ם פי"ו דמכירה הוא סרסור והוא פירש דבריו שקונה ומוכר משמע דסתם סרסור אינו כן וכמ"ש כאן: