אסור להשהותן פי' משום חשדא שיסברו שהוא עשאם או עבדם ועיין בתוס' שם בדף מ"ג ע"ב דנראה דס"ל דלפי האמת אין חשד משום שעשאם אלא משום שעבדם וכן מוכח מל' הרמב"ן שכתב רבינו אחר זה שכתב דהני דאיסורין דידהו משום לא תעשון אתי אין חילקו בין שוקעת או בולטת ולא מפלגינן אלא בהני דטעמא משום חשדא הוא ש"מ דסתם חשדא הוא שיחשדו לעובדן וכן מוכח ממש"ר שם אחר זה. ודוקא להניחם בידו כמ"ש בסמוך שהכל רואין ואיכא חשד אבל להניח בתיבה מקום שאין רואה מותר וק"ל. ועיין בסמוך במש"ר בשם ר"ת דבצורת חמה ולבנה כו' אסורין בין לעשותן בין להשהותן ולהשהותן דהתם פירושו דאסור מן התורה משמע דגם אסור להשהותן דכתב רבינו כאן ברישא באיסור דאורייתא מיירי וכן דעת הרי"ף בכל משמשי מרום ודעת מהר"ם כן במשמשי מדור עליון לחוד וכתב דג"כ נפקא מדכתיב לא תעשון והבאתי לשונם ופירושם בתשובתי וכתבתי דמדברי התוספות והרא"ש מוכח דלא ס"ל דיש איסור דאורייתא בשהייה בלא עשייה ויש לתמוה על רבינו במ"ש בשם ר"ת איסור דאורייתא על השהייה לחוד וע"ש שכתבתי עוד כמה חדושים השייכים לסימן זה ודו"ק: