יין של היתר ואיסור שנתערבו ואח"כ נפל לתוכו מים כו' ער ולא אמרינן כבר חזר היין של היתר באיסור ויצטרך מים לבטל שניהם והטעם דלא אמרינן חתיכה עצמה נ"נ ויצטרך מים לבטל היין דהיתר ודאיסור מיינו משום דלא נפל מן יין האסור א"א משהו ולא כדי נ"ט בהיתר וכל דבר שנאסר במשהו לא אמרינן חתיכה עצמה נ"נ (וכ"כ הטור לעיל סימן צ"ב אליבא איתן דסברי דאמרינן חנ"נ דדוקא כשנאסר מחמת נתינת טעם אמרינן חנ"נ ולא מחמת משהו עכ"ה) אשר"י פ"ב דע"א ד' נ"ה ע"ב ונלע"ד שהרא"ש כ"כ אפי' אליבא דמ"ד דאמרינן בכל איסורין חתיכה עצמה נ"נ אבל לפי מאי דפסק הרא"ש והטור כר' אפרים וסיייעתו א"צ לזה התירוץ שהרי ס"ל דלא אמרינן חענ"נ כ"א בבשר בחלב וכ"כ ב"י שהרי"ף השמיט דין זה משום ה"ט דכבר גילה דעתו דלא אמרינן חנ"נ כ"א בבשר בחלב וא"פ פשיטא דאפי' נפל למים בסוף אם יש בו לבטל האיסור שרי ואף שיש מ"ד שבדבר הנבלל כנון רוטב ברוטב אמרי' חנ"נ ובעינן ס' כגד ההיתר מ"מ הרא"ש לא ס"ל הכי. מיהו י"ל דביי"נ החמור לאסור אפי' בכל שהוא היה הרא"ש מודה אי לאו ה"ט דלא אמרינן חנ"נ אפי' בבשר בחלב החמור כשיש ס' נגדו. (וכ"ש אם היו המים כו' ואצ"ל כו' עיין בב"י עכ"ה):