1
ונראה כיון דטעמא כו' אין חילוק כו' משמע כאן דרבינו ס"ל דאפי' הודיעו שהפליג לא חיישינן שמא ניסך ובריש הסימן כתב אבל אם ראה שהלך למרחץ כו' לא מירתת ואסור ועד"ר ריש הסימן כתבתי דלק"מ. ולכאורה היה נראה לחלק דכאן מיירי שהחבית סתום וא"א לפתחו ולחזור ולסותמו כשיעור הלוכו מבית המרחץ לביתו ומ"ה שרי אף שראה אותו הולך לב"ה חושש שמא מיד שנכנס יזכור יינו ויבא ולעיל איירי בחביות שאין סתומות כ"כ ולכן אף שיחזור ויבא מ"מ כשיעור הליכתו מבית המרחץ לביתו יכיל ליגע ולחזור ולכסותו כבראשונה: (אינו רוצה להפסיד יינו בשבילו והרשב"א סובר אפשר דהנכרי יסבור דלא יחשב הפסד חזרת אחר יין להניח בשבילו מלרחוץ או לעשות דבר שא"א לו לעשותו כאן ב"י עכ"ה):