וכן מי שנזדמן לו נבילה וטריפה יכול למוכרם לנכרי אי ליתנם לו במתנה מקרא מלא הוא לא תאכל כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה וגו' או מכור לנכרי ובזה מיושב דנקט הכא יכול למוכרם לנכרי או ליתנם לו במתנה ובסמוך גבי מי שנזדמנו לו טמאים כו' נקט מותר למוכרם ולא נקט ליתנם במתנה ואין להקשות הואול ולישנא דקרא נקט למה לא אמר מתנה ברישא שהרי בקרא כתוב מתנה ברישא לגר אשר בשעריך תתננה דאדלעיל קאי שאמר ומותר למוכרם ואמר שגם בזה יכול למוכרם או ליתנם כו' וברישא לא נקט מתנה דאי מכירה מותר מתנה לא כ"ש. ועיין בח"מ סימן רמ"ט שם כתב רבינו ז"ל אסור ליתן מתנת חנם לעו"א אבל מותר ליתן לגר תושב כו' ורבינו קיצר כאן משום דאין כאן מקומו ולא בא כאן אלא לומר דמצד איסור מקח וממכר שבהן מותר למוכרה או ליתנה ומיירי באופן שמותר ליתנה דהיינו לגר תושב או לנכרי המכירו וכמבואר שם ובנכרי המכירו המתנה שנותן לו נקרא מכירה דנותן לו פעם אחרת ג"כ או כבר עבד לו נייח נפשיה ומ"ה א"ש דכתב רבינו בנזדמנו לו מכירה שהוא מותר בכל ענין וגם אין קשה למה נקט מתנת נבילה בתר מכירה משום דהמכירה מותר בכל ענין. (אבל אסור למוכרה לו או ליתנה לו בחזקת כשירה וכו' וי"מ דבמתנה כו' דלא חיישינן משום גניבת דעת אבל ודאי אסור כו' כצ"ל. אבל ודאי אסורה ליתננה לו בפני ישראל כו' כצ"ל. וכן הוא עיקר ולא כגירסת ספרי ב"י. עכ"ה):