ולא מיבעיא אם פירש אחד מהן אלא אפי' פירשו מהן הרבה אין להתיר הרוב הנשארים אלא המיעוט כתב רא"פ צ"ע כי לעיל לא כ"כ עכ"ל ר"ל דכאן כתב רבינו סתם שהמיעוט מותר משמע שהוא פשוט אליבא דכ"ע ולעיל כתב בשם ר"י דאם פירש ממילא אסור משמע להדיא דאפילו פירש אחד מהם אסור זהו דעת רא"פ וגם מיניה וביה יש להקשות שכתב שהמיעוט מותר ובסמוך כתב ואם נתערב המיעוט מותר משמע דדוקא ע"י תערובות מותר אבל בלא תערובות אסור ונ"ל שרבינו כ"כ לדעת הרשב"א שהוא סובר כן וכמ"ש רבינו לעיל בשמו דאם פירש ממילא מותר ול"א פירש אחד או יותר מאחד דכל כמה שפירש המיעוט מותר ורבינו כתב דין זה דנפקא ליה מיניה לפי סברתו דס"ל שאם פירש אחד קודם שנודע התערובות שהוא מותר דהה"נ אם פירש יותר מאחד כמו שהוא לדעת הרשב"א בפירש לאחר שנודע. ומ"ש אחר כך ואם נתערב המיעוט שרי כדי נסבא כמ"ש ב"י הבאתיו בדרישה אלא כדי להשמיענו דברוב אסור אפי' אם נתערב באחרות. והיותר נראה דה"ק דאם נתערב שרי אף אם נתכוון להפרישו וקמ"ל דאף שברוב שנתערבו באחרים קאמר שלא מועיל בהן הביטול מ"מ במיעוט אף שהן ג"כ באופן שאסורים למר כדאית ליה אפ"ה מהני להו הביטול. והטעם דברוב שנתערב חשבינן כאילו שנתערב האיסור ודאי משא"כ במיעוט שחזר ונתערב ולפ"ז גם לרבינו איכא למימר נפקותא זאת בקודם בנודע התערובות. אלא שנראה לומר דבקודם שנודע התערובות ל"ש בין פירש ממילא למתכוון להפרישו. לכו נראה דנ"מ גם לרבינו בפירש אחר שנודע התערובות דאסור ומ"מ קודם שנתערב האחד או המיעוט ברוב האחרים אבל כשחזר ונתערב ברוב גם רבינו מודה דמותר אם לא שנתערב הרוב דה"ל כאילו נתערב האיסור עצמו ועיין דרישה.