כתב הרשב"א י"א שאין מפליט כו' עד ואפשר שר"ל דחם לתוך חם אינו אוסר כו' ב"י תמה כאן על דברי רבינו כמ"ש בדרישה ע"ש ונ"ל דהכי היא הצעת דברי רבינו בהשגתו על הרשב"א במ"ש ונ"ל דאין הנדון דומה נראיה כו' משום דמדברי י"א הנ"ל דכתב הרשב"א בשמם ז"ל י"א שאינו מפליט אלא חום של כלי ראשון שהוא מבשל אבל כלי שני כו' אינו מפליט עכ"ל ל' זה משמע לרבינו דדעת י"א היה דכלי שני ועירוי דאינם מבשלים ג"כ אינם אוסרים כל החתיכה בהפלטה והבלעה כמו כלי ראשון דמבשל אבל מקליפה לא איירי ויכול להיות דס"ל דבעי דאל"כ למה להו לתלות ולכתוב דאינו דומה לכלי ראשון דאינו מבשל אלא הל"ל דאינו מפליט ומבליע אפילו כמו צלי שאוסר כדי נטילה או קליפה כחם לתוך צונן. ובע"כ הוא דעת י"א א"כ צריך לומר דרשב"א דכתב עליהן ז"ל ולא נהירא שהרי חום של בית השחיטה כו' ס"ל דכלי שני ועירוי אוסר לגמרי. מש"ה השיג רבינו עליו וכתב דאין הנדון דומה לראיה להוכיח מזה דמפליט ומבליע בכולו (ואין להקשות הא דאינו אוסר בית השחיטה את כולו ה"ט משום דאין חמימות בבהמה אלא קליפת בית השחיטה לחוד משא"כ בחם כולו וכמ"ש רבינו האי סברא בשם ר"פ בס"ס צ"ד. דמ"מ דקדק רבינו שפיר על הרשב"א במאי דבא לסתור דברי הי"א ולאסור כולו בהא דבית השחיטה וחום חלב הכסלים מבליעים דאין ראיה מזה לסתור דבריהן ואי ס"ל להרשב"א הדין כן הל"ל שאין סברתו כן אבל אין הוכחה מזה כלל. ועי"ל דהוכחת הרשב"א היה מחום חלב הכסלים שהניח על בשר בעודו בחומו כמו החלב כשנוטלין אותו מהבהמה ומש"ה כתב רבינו עליו דאין ראיה דאף בשניהן חמין האיסור וההיתר מ"מ אינן מבליעין אלא כדי קליפה) ומש"ר ואפשר שס"ל שחום לתוך חום כו' ה"ק ואפשר שגם הרשב"א לא עלתה על דעתו להוכיח מחום בית השחיטה כו' לאסור כולו אלא כדי קליפה ומ"ש על הי"א ולא נהירא כו' היינו משום שדקדק מדבריהן שס"ל דכלי שני אפי' כדי קליפה אינו מפליט ומבליע והיינו משום דס"ל דחום בחום דכלי ראשון אע"ג דמבשל אינו אוסר אלא כדי קליפה וא"כ הי"א דמחלקי בין כלי ראשון לכלי שני ועירוי צ"ל דס"ל דכ"ש ועירוי דאינו מבשל אפי' כדי קליפה לא בעי ומש"ה א"ש דהוכיח הרשב"א מחום בית השחיטה דלפחות כדי קליפה בעי ע"ז מסיק רבינו וכתב ואינו כן כו' בפשיטות משום דס"ל כדעת שאר המחברים דאוסר כולו. וכדי ליישב קושיית הב"י צ"ל דמש"ר ואפשר דס"ל דחום לתוך חום אינו אוסר קליפה כו' דל"ד קליפה קאמר אלא י"ל כדי נטילה שהוא קליפה עבה ונקראת לפעמים בשם קליפה. והשתא א"ש דכתב דכן ראה לקצת המחברים שכ"כ בשם הרא"ה אע"פ שכ"כ בצונן לתוך חם ס"ל דאין לחלק בין צונן לתוך חם לחם תוך חם. וא"ת א"כ מנ"ל להרשב"א להשיג על הי"א דלמא ג"כ דעת הי"א הוא דכלי שני ועירוי אוסרים כדי קליפה ולא באו למעט אלא של"ת שגם כ"ש ועירוי יאסרו כדי נטילה כמו כלי ראשון דאוסר כדי נטילה וכמ"ש. וי"ל דא"כ לא הל"ל אבל כ"ש ועירוי אינו מפליט סתם כיון דאין חילוק גדול כ"כ בין כדי נטילה לכדי קליפה לא הו"ל לסתום ולכתוב על כדי נטילה מפליט ועל כדי קליפה אינו מפליט אם לא שדעתן שכ"ש ועירוי אינן מפליטין כלל. או ר"ל שכלי ראשון אוסר כולו כיון שהוא מבשל וכ"ש ועירוי אינן אוסרים בפליטתן כ"כ כיון שאינן מבשלין ומקליפה לא איירי ואפשר דג"כ ס"ל דבעי קליפה והרשב"א ס"ל דמפליט ומבליע בכולו וכמ"ש בחלוקה הראשונה בהשגת רבינו על הרשב"א. מיהו כדי ליישב קושיית ב"י דהקשה עוד על רבינו איך ס"ד דרבינו דהרשב"א ס"ל דחום לתוך חום אינו אוסר אלא כדי קליפה הא כתב הרשב"א בהדיא דאפילו בצונן לתוך חם אוסר כולו. אם הוא שכ"כ גם בת"ה הקצר שהיה ביד רבינו צריכין לומר דמש"ר ואפשר שר"ל דחום לתוך חום אינו אוסר ג"כ אלא כדי קליפה. לא היה כוונת רבינו שהרשב"א ס"ל הכי אלא כוונתו ר"ל שי"א ס"ל הכי. ועלתה על דעת הרשב"א לפרש דברי הי"א כן (אף ע"ג דהוא לא ס"ל הכי לדינא וכמ"ש) משום דהי"א סיימו וכתבו ז"ל דכ"ש ועירוי אינו מפליט דמשמע דאינו מפליט לגמרי. ואי בכלי ראשון שהוא חום לתוך חום ס"ל דאוסר לגמרי לא ה"ל לחלק בין כלי ראשון שהוא מבשל לכ"ש. אלא ה"ל לחלק בין כ"ש לצלי שהוא בכדי קליפה ונטילה וכמ"ש לעיל אלא ודאי ס"ל דגם חם לתוך חם אינו אוסר אלא בכדי קליפה ונטילה וכמ"ש כן נ"ל ליישב דעת רבינו מקושיית ב"י. אבל א"ל דכוונתו היה כמ"ש ואפשר לומר דחום לתוך חום כו' דר"ל חום דכלי שני דא"כ לא ה"ל חום לתוך חום סתם כיון דל' זה מפורש בגמרא אכלי ראשון ועוד דא"כ לא הל"ל ע"ז ז"ל ואינו כן כו' סתם בלי הוכחה וראייה וק"ל מה שהקשה הב"י עוד בתמיה גדולה איך ס"ד דרבינו דחום לתוך חום לא יאסר אלא כדי קליפה ובסמוך כתב אהרשב"א דאפי' במליחה אוסר הכל נתיישב ג"כ כמ"ש דמש"ר ואפשר לומר כו' לא אהרשב"א כתב דס"ל הכי אלא שס"ל דהי"א ס"ל הכי ומטעם שכתבתי. ועי"ל דשאני מליחה דנוטף ממנו ציר שהוא כרתיחה מש"ה מבליע יותר מחום לתוך חום. אלא שזהו דוחק דהא ג"כ בחום לתוך חום הנזכר בגמרא מיירי ע"י רוטב ובישול וכמש"ר אחר זה ז"ל בד"א (דחום לתוך חום אוסר כולו) כשנתערבו דרך בישול כגון שנפל לתוך התבשיל כו' ודו"ק. ולפי מ"ש אינו מוכרח לומר דמש"ר ברישא ז"ל ואם הוא חם שהיד נכוות בו אז אוסר כמו מבושל. וגם סיים על דברי הרשב"א וכתב ז"ל ואינו כן אלא אוסר כולו אם היד נכוות בו דר"ל אפי' כ"ש. די"ל דקאי דוקא אחום לתוך חום ודרך בישול שהוא בכלי ראשון אלא דמדסתם ותלהו במה שהיד נכוות בו וגם מדכתב ברישא ז"ל אז אוסר כמו מבושל משמע מזה דגם בכ"ש ס"ל דנאסר כולו ומשום דאף ע"ג דאינו מבשל מ"מ לענין הפלטה והבלעה דינו כמו מבשל ודו"ק: