וכתב הרשב"א כו' יראה שהוא סובר שחום ע"י מלח אוסר הכל ז"ל מ"ו אין להקשות מנ"ל שאוסר הכל דלמא לא סגי בקליפה ובעי נטילה ונראה דס"ל להמחבר אי לאו דס"ל דמליחה ע"י ציר גובר ואוסר כמו בישול אפי' כדי נטילה לא הוה בעי ומש"ה סבר המחבר נמי דצלי בעי נטילה ומליחה סגי בקליפה ודו"ק. אבל אין לפרש מדאסר כדי קליפה אם התפל למטה ממילא איפכא אוסר כולו כמו חם לתוך חם דלעיל. זה אינו צלי יוכיח שאם החם למעלה אינו אוסר כדי נטילה כמ"ש לעיל עכ"ד (ע"ל בדרישה סעיף ז' ועיין בת"ה הקצר דף ל"ח ע"א שם כ"כ ובהרבה מקומות שקליפה היא קליפה עבה שהיא נטילת מקום שאמרו בכל מקום ע"כ הרי שהוא סובר שקליפה ונטילה דבר אחד הוא ולפ"ז לק"מ. וכן משמע קצת מהגמרא שהרי כל דיני מליחה נלמד מדיני צלייה א"כ מנ"ל לומר במליחה קליפה ובצלי נטילה ומהר"ל מלובלין תמה בזה ולפי מ"ש בשם הרשב"א לק"מ ודו"ק עכ"ה.) ול"נ דדייק רבינו מדמחלק הרשב"א גבי מלוח אם האיסור למטה או אם האיסור למעלה דקשה לרבינו מנ"ל להרשב"א חילוק זה במליחה הלא אף בצלייה לא מצינו מפורש חילוק זה אלא ודאי שהוא מפרש הא דאמר בגמרא חם לתוך חם כו' ומחלק שם בין חם למעלה לחם למטה סובר הרשב"א שמיירי גם כן בחום דמליחה ואע"ג דבבישול מיירי מדמה הוא מליחה לבישול הואיל ויש שם ציר שהיא דומה לרוטב והמלח חם והואיל ואמרינן בבישול דאם החם למטה הכל אסור הה"נ במליח ס"ל להרשב"א דינא הכי שהרי מדמה הוא חום דמליח לחום דבישול: