י"א דבריה בטילה בתתק"ס כו' כ"כ הרא"ש בפרק גיד הנשה וראייתם מדתנן במסכת תרומות פ"י סימן ח' דג טמא שכבשו עם דג טהור כל גרב שהוא מחזיק סאתיים אם יש משקל י' זוז ביהודה שהם ה' סלעים בגליל דג טמא וצירו אסור כו' וקאמר עלה בירושלמי שהוא אחד מתתנק"ס. עוד שם בירושלמי הורה רבי יוסי בר בון בעכבר אחד לאלף (פי' ר"ש) הורה רבי יוסי בעכבר שנתערב בהיתר ובטלו באלף וה"ה אם היה תתק"ס היה מתירו (אלא שהמעשה כך היה באלף) אלמא בריה בטילה בתתק"ס (כל זה פי' ר"ש שם ומסיק הרא"ש וכתב ז"ל) וי"מ דעכברא שם מקום כדאיתא בפרק הפועלים וקאי אציר דאיירי ביה וקאמר שרבי יוסי הורה כן באותו מקום ויהיב טעמא עד קרוב לאלף וכן מסתבר דלא איירי בעכבר שנתערב בהיתר דאם צורת עכבר עליו ניכר בין החתיכות של היתר משליכו והשאר מותר ואם נמוח ואין ניכר טעמו בטל בס' עכ"ל הרא"ש ב"י. ועיין בפי' רבי' שמשון ותמצא שם מבואר שמ"ש די"א דבריה בטילה בתתק"ס הי"א הוא ר"ש דפי' כן שם במשנה הלזה וכתב דמאי דמסיק וכתב דג טמא כו' הוא דין בפני עצמו ובא לאשמועינן דציר דג טמא אסור ואוסר דגים אחרים או ציר אחרת שנתערב בו וזהו שסיים שם במשנה ז"ל דג טמא צירו אסור רבי יודה אומר בסאתים רבי יוסי אומר אחד מי"ו כו' עכ"ל המשנה ועל רישא דמתניתין הנ"ל פי' ר"ש דאיירי שנתערב הדג טמא עצמו ואינו ניכר בין הכשרים וקמ"לן אם יש משקל י' זוז ביהודה כו' ומפרש בירושלמי שזהו אחד מתתק"ס אזי הדג טמא אע"פ שהוא בריה בטל בתוך הטהורים ומותרין כולם ואע"פ שלא סיימו מן המשנה כן בהדיא דכולם כשרים כתב ר"ש דמשנה חסרה היא ומצינו כיוצא בזו ע"ש ועד"ר: