1
דחשיב כשוגג עיין בב"י דהקשה מבניו של ר"ג דלא מיחשבי כשוגגים והיה לו לרבינו לחלק בין התחיל קודם זמן תפלה כו' ז"ל ד"מ דבניו של ר"ג לא היו שכורים ושתוים כלל ולכן היו כמזידין וזהו שפי' הרא"ש שכתב שלא היו אנוסים רק נמשך לבם אחר המשתה ר"ל שע"י תאות לבם למשתה ושמחה בטלו אבל לא שתו תמיד והיו להם פנאי לקרות ולכן היו מזידין ובזה נסתלק קושיית ב"י מעיקרא: