וכ"ש האידנא שאפי' כו' אע"פ דרבי' מסתמא ס"ל כדעת אביו הרא"ש דהלכתא כרשב"ג דבימי התלמוד לא היה רשאי להחמיר על עצמו מ"מ שפיר כתב רבינו וכ"ש האידנא כו' על דברי הרי"ף. וכאילו אמר כיון שהרי"ף פסק דאפילו בימי התלמוד לא היו חוששין ליוהרא. כ"ש האידנא שאפי' שאר כל אדם אינם מכוונים כ"ש דלא חיישינן ליוהרא. וא"כ ודאי גם הרא"ש מודה דהאידנא לא חיישינן ליוהרא דלא שייך יוהרא דודאי אין דעתו בקריאה זו להתגאות ולהראות שאע"פ שהוא טרוד אפ"ה מכוין בתפלתו שהרי אנו יודעין שאפילו שאר אדם שאינו טרוד אינו מכוין ואין יכולין לכוין כל כך שאין חילוק כו' כך היא גירסת ספרי גם בדפוס רא"ף הגירסא כן. ונ"ל עיקר שבא לומר לך שהאידנא כיון שגם שאר אדם אינו מכוין להכי אין כ"כ חילוק בין חתן לשאר אדם פי' אבל ודאי חילוק בקצת מיהא איתא דשאר כל אדם חייב בק"ש וחתן פטור ואם ירצה קורא ואין בו משום יוהרא. ומ"ש רבינו וכ"כ הרמ"מ שלא אמרו וכו' בא להביא ראייה לדבריו הנ"ל שגם ר"מ מרוטנבור"ק כתב שאין האידנא כמו בזמניהם. אבל ודאי דעת הרמ"מ נראה דהאידנא אפי' חתן חייב שהרי כתב שלא אמרו לפטור חתן אלא בזמן הראשונים כו' ולא כתב ולא אמרו דחתן אינו כשאר ב"א אלא בזמן כו' ש"מ שבא לומר דדוקא בזמן התלמוד היה פטור אבל בזמנינו חייב ועוד שהרי סיים אבל עכשיו אפילו שאר כל אדם אינו יכול לכוין הרי שכלל חתן עם שאר בני אדם בסתם משמע דשוין [וכנ"ל לדינא שוב מצאתי שכתב מהרמ"י כן בש"ע שלו ז"ל אבל עכשיו גם הכונס את הבתולה חייב לקרות ואדרבה בזמן הזה אם החתן אינו קורא היה כיוהרא כלומר אני מכוין בפעם אחרת חוץ מעכשיו עכ"ל] ומ"ש רבינו והרמב"ם ז"ל כתב כל מי שפטור מלקרות כו' אם רצה להחמיר כו' והוא שתהא דעתו מיושבת כו' אבל אם היה כו' נראה דהרמב"ם ס"ל ג"כ כהרי"ף דהלכתא כת"ק דאפי' בימי התלמוד הרוצה להחמיר יחמיר אך דלהרמב"ם ס"ל דאפילו בימי התלמוד דוקא מי שדעתו מיושבת ויודע בודאי שיכול לכוין אז רשאי אבל אי לא אפילו האידנא אינו רשאי נמצא דדעת הרמב"ם דיעה שלישית היא דלרבינו ס"ל אעפ"י דבימי התלמוד לא היה רשאי האידנא רשאי לקרות אם ירצה. ולר"מ מרוטנבור"ק האידנא חיובא נמי מחייב. ובימי התלמוד לא היה רשאי. ולרמב"ם אין חילוק בין ימי התלמוד להאידנא כלל אלא דלעולם אם דעתו מיושבת קורא ואם אינה מיושבת אינו רשאי אפילו האידנא. ולכן כתב רבינו והרמב"ם כתב כו' לשון פלוגתא דפליג אדעת רבינו ורמ"מ הנ"ל כנ"ל פי' דברי רבינו ודברי ב"י דחוקים כמ"ש בדרישה: