והיינו דאמר ר"ב חיננא כל מי שלא אמר אמת ויציב כו' לא יצא פי' לא יצא י"ח המצוה כתקנה אבל לעולם יצא דברכות אינן מעכבות כתב רבינו הגדול מהרי"א ז"ל דלרב האי דאמר ברכות מעכבות כמ"ש רבינו בסי' ס"ו לא יצא י"ח ממש קאמר וכתב ב"י נ"ל דודאי דלרב האי לא יצא ממש קאמר אלא שרבינו מתוך שסובר דברכות אינן מעכבות פי' דברי ר' חיננא כך עכ"ל. וק"ל דאכתי בין לרב האי שפירש לא יצא כלל בין לרבינו שפי' לא יצא ידי מצוה כתיקונה. מ"ש אמת ויציב ואמת ואמונה דנקט ולא נקט שאר ברכות של ק"ש. לכן נ"ל דמ"ש ר' חיננא כל מי שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית כו' לא שלא אמרן כלל. אלא שלא אמרן בנוסחא שתקנו חז"ל הנזכר בסמוך בדברי רבינו שצריך להיות מוזכר בנוסח אמת ויציב גאולת מצרים ונסיהם ובאמת ואמונה גאולה העתידה. להכי מי שלא אמרן כן אינו יוצא י"ח [וכן דייק שם הטעם שאמר ר' חיננא משום שנאמר להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות משמע שאף אם היה אומר ברכות אחר ק"ש כל שלא אמרן על נוסח זה שמוזכר בבקר החסד ובלילה אמונת הדברים העתידים לא יצא] והשתא דברי רבינו בכל אופן אתי שפיר. או נאמר דס"ל כר"ח שהביא לעיל סי' ס' דברכות אינן מעכבות וכמ"ש ב"י ולהכי כתב דהאי לא יצא דאמר ר' חיננא לא יצא ידי חובת המצוה כתיקונה כיון ששינה הנוסח. משא"כ שאר ברכות שאף שהיה משנה הנוסח כל שבירך לפני ק"ש מצוה כתיקונה מיקרי דבשאר ברכות לא דקדקו חכמים על הנוסח אבל י"ח ק"ש אפי' לא אמרן כלל יצא דבגמרא סתם אמרו אינן מעכבות. א"נ י"ל דס"ל לרבינו כרב האי דברכות מעכבות ואינו יוצא י"ח מיהא ס"ל דכל כי האי גוונא גם רב האי מודה דרב חיננא אמר כל מי שלא אמר כו' משמע דאיחיד דיבר כן וביחיד מודה רב האי דברכות אינן מעכבות וכמ"ש לעיל סימן ס"ו. אך שמלשון רבינו לעיל סי' ס' משמע דלא ס"ל חילוק זה מדהשמיטו. לכן נראה כמ"ש לעיל דס"ל לרבינו דעד כאן לא כתב רב האי דברכות מעכבות אלא כשלא אמרן כלל. אבל כל שאמרן או כולן לפניה או כולן לאחריה יצא. וא"כ שפיר כתב רבינו כאן לכ"ע אבל לעולם יצא דברכות אינן מעכבות פי' דברכות אינן מעכבות בסדריהן שתקנו חכמים א"כ ה"ה שאינן מעכבין בנוסחיהן ולמה אמר רב חיננא דכששינה נוסח אמת ויציב או אמת ואמונה לא יצא כלל אלא ודאי פירושו לא יצא י"ח המצוה כתקנה ודוקא אמת ויציב אבל ברכות אחריני מצוה כתקנה מיקרי ודו"ק. ועיין בת"ה סי' ג' מ"ש בדין היה עומד בברכות של ק"ש כשהציבור קורין שמע ובש"ע הביאו: