עד כביצה מפת וביצה בכלל והרמ"ם היה כו' והר"ף היה אומר כו' והרמב"ם ז"ל כו' וא"א הרא"ש ז"ל כו' נראה דברי רבינו כך הם מתחלה כ" אוכלין עד כביצה מפת דדייקא דוקא בפת שייך חילוק זה אבל לא בפירי וכדעת התוס' והרא"ש דפסקו כרבא דיומא דס"ל דבפירי אפילו אכילת קבע דהיינו שהוא יתר מכביצה ואפילו קבע עלייהו מ"מ אין צריכין סוכה וע"ז כתב דהרמ"מ החמיר כו' אינו ר"ל חומרא בעלמא ולכתחלה דווקא אלא ה"ק החמיר לתפוס אותו ל' שני דיומא דמחייב פירי בסוכה לעיקר ואח"כ כתב דר"ף כתב דפירי א"צ סוכה ר"ל גם ר"ף ס"ל כדעת התוס' והרא"ש דהלכתא כרבא דפירי א"צ סוכה אפילו בקבע אך שס"ל דרבא דוקא פירי קאמר אבל בשר וגבינה בכלל מיני תרגימא הן וכיון דקי"ל דמשלים ג' סעודות במיני תרגימא ש"מ דחשיבי וצריכין סוכה. ומסיק דגם הרמב"ם ס"ל כן דמותר לשתות מים ולא פירות חוץ לסוכה אלא שהחמיר וכתב דהמחמיר אפילו במים תע"ב וקמ"ל בדברי הרמב"ם שמקבל שכר בחומרתו וזהו תע"ב משא"כ בדברי ר"ף דכ' דא"צ סוכה אף כי שמעינן ממתניתין דאם ירצה להחמיר יחמיר היינו דלא מיקרי הדיוט אבל לאשמעינן מיניה דמקבל שכר בחומרותו לא שמעינן ממתני' קמ"ל. ועי"ל דקמ"ל בדברי הרמב"ם דאפילו בשתיית מים בעלמא אפילו מעע מעט פחות מכשיעור המחמיר תע"ב דממתניתין משמע דדוקא בשתיית מים הרבה יכול להחמיר וגם ר' ירוחם כ"כ בהדיא דממעשה דר' צדוק דאכל פחות מכביצה בלי סוכה למדנו דלא יחמיר אדם בפחות מכביצה להכי קמל"ן דאפילו במיעוט קאמר דיכול להחמיר אם ירצה וכמ"ש הר"ן והבאתי דברי הר"ן ור' ירוחם ע"ש. ומסיק בשם הרא"ש דכתב דאפילו את"ל דפירי וגבינה כו' פי' דהרא"ש פר דברי הרמ"מ דאפי' לפי דבריו דס"ל כלשון שני דיומא דפירי וגבינה בעי סוכה היינו דוקא מי שקובע עליהן ר"ל שאוכל מהן יותר מכביצה בקביעות גוף ומקום אבל אם אוכלין דרך עראי ר"ל בלא קביעת גוף ומקום אף שאכל מהם יותר מכשיעור ליכא מאן דמצריך סוכה: