אפילו הנסרים רחבים ד' ואם בא לסכך עתה הסוכה בנסרים אסורה אם הם רחבים ד' דגזרינן שלא יבא לישב בתוך תקרת הבית. ויאמר מה לי זה מה לי חדשה אבל השתא דזה תקרה היה וזה בא לתקנה לשם סוכה מוכיח שיודע שאמרה תורה תעשה ולא מן העשוי לכן תו ליכא למיגזר כיון שבטלה והוכיח שיודע שהתקרה פסולה. רש"י והרמב"ם מפרש המשנה דמיירי בנסרים שהם צרים כ"כ שהיה מותר לסכך בהם מתחלה מיהו מתוך שהתקרה היתה עשויה כבר שייכא בהו גזירת תקרה בר מפסולא דאורייתא דאיתא בה משום תעשה ולא מן העשוי וסברי ב"ה דבמפקפק או נוטל אחת מבינתיים כל אחד מהני סגי להוציא מגזירת תקרה כי היכי דמפקה מאיסור תעשה ולא מן העשוי עיין בר"ן דף שצ"ח וברש"י פ"ק דסוכה דף ט"ו דמוכח דסתם תקרה הוא מנסרים רחבים ד' ובאותו שיש עליו מעזיבה מניח ביניהם סכך כשר והוא פחות מד' במקום אחד אבל כשאין עליו מעזיבה אין סכך פסול עליו אבל יש כאן איסור דאורייתא משום תעשה ולא מן העשוי בפסול שאינו נעשה לצל וגם משום גזירת תקרה שיאמר מה לי זה מה לי לישב בבית ומש"ה סברי ב"ש שלא סגי בפקפוק דאע"ג דתיקן לשם סוכה והשתא ליתא משום תעשה ולא מן העשוי שהרי פקפק לשם עשיית סוכה מ"מ איכא כאן גזירת תקרה משום הרואה שלא ידע שפקפק וב"ה סברי כיון שפקפק ויודע שבעינן לשם עשיית סוכה תו לא חיישינן שיאמר מה לי זה מה לי לישב בתוך קורות הבית כיון שבטלה והוכיח שיודע שהתקרה פסולה והרמב"ם מפרש אותה סוגיא שמיירי דוקא בנסרים שאינם רחבים ד' דאם היה בהן ד' הרי אסור לסכך בהן תחלה ושוב אין סברא לומר שנכשרו אם היו מחוברין ופקפקו דכיון דנאסרו שוב אין להם התרה: