שחוק פיו בזמן הזה כו' וכת' ב"י אבל הר"ר יונה פי' דשלא בזה"ז נמי קאמר שהשמחה יתירה מרגילה את האדם לשכוח המצות עכ"ל וז"ל ר' יונה ר"פ אין עומדין י"מ שטעם הדבר מפני חורבן בית המקדש אבל לא בשעת חורבן מותר ואין זה נכון דא"כ לא היה לו לומר בעולם הזה אלא משחרב בית המקדש אסור לאדם שימלא שחוק פיו כו' מדלא אמר הכי שמעי' שאינו תלוי בחורבן אלא אפי' בזמן ב"ה אמר שאסור למלאות שחוק פיו בעה"ז בשום ענין שהשמחה מרגיל האדם שישכח המצות כמו שאמרנו למעלה. ומאי דאמרי' אימתי ימלא שחוק פינו בזמן שיאמרו כו' לא מפני המקדש לבד אומר אלא ה"ק אימתי יהיה השמחה מותרת בזמן שיעשה עמנו ניסים ויושיענו ואז באותו הזמן נשמח כדי לגלות נפלאותיו וגבורותיו ויאמרו העו"ג הגדיל ה' לעשות עם אלה ויראו בשמחתינו. ושמחה בזה שהוא שמחת הבורא היא מצוה גדולה משום פרסומי ניס' ודומה לזה מ"ש במדרש זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה ב"ו הוי אומר בשם כלו' אע"פ שזה היום הוא י"ט ונעשה לנו בו ניסים ונפלאות ואנו שמחים בו אפ"ה עיקר השמחה אינו בעבור י"ט אלא בעבור השם לפרסם את כל הגדולות ואת כל הנוראות שהוא עושה עכ"ל ונלע"ד פי' לפי דהאי אז ימלא שחוק פינו לאו בעה"ב איירי אלא בימות המשיח או בימי בית שני שהרי נאמר שם לפני זה במזמור קכ"ו שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים אז ימלא שחוק כו' וידוע מדחז"ל על היינו כחולמים שנדרש על ע' שנה דגלות בבל ועכ"פ לא איירי מימי עה"ב אלא מימי הגאולה אלא ה"פ דר"י בעה"ז אפילו בזמן שב"ה קיים אסור למלאות שחוק פינו כל זמן שהיה"ר גובר עלינו משום שהשמחה גורם שישכח את המצות וזה הוא אפילו בזמן שב"ה קיים ואפילו לימות המשיח נמי אסור אם לא באותו זמן ועת שיעשה לנו הש"י ניסים ונפלאות אז כדי שיגולה הנס מותר לשמח משום פרסומי ניס' דהיינו מתוך שיראו האומות שנהפך לנו אבל לי"ט ולשמחה אז יכירו בגודל שבותינו ויאמרו הגדיל ה' לעשות עם אלה ובאם לא נשמח אזי לא יוכר הבדל בין מה שהיינו בו בזמן הגלות לזמן הגאולה אבל מיד שיפורסם הנס יחזור הדבר לאיסורו מטעם הנ"ל והיינו כל זמן עה"ז עד שנזכה לעה"ב ואז אין יצה"ר יגבר עלינו כי בלע המות לנצח ואז יהיה מותר השמחה עכ"פ ולפ"ז מה שמייתי הקרא אז ימלא שחוק פינו לא מייתי ראייה שאז יהיה מותר אלא מייתי ראייה לאיסור שהרי לא התיר לנו הקרא לשמוח אלא בזמן הנס שעי"כ יאמרו העו"ג הגדיל ה' לעשות וכמ"ש ר"י ראייה ממש זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו בשם ולא בי"ט ומה שמותר בעה"ב זה א"צ ראייה אלא מסתבר טעמא דמטעם האיסור אנו לומדים ההיתר וק"ל וזה נלע"ד בפי' הרר"י ולא כמ"ש רמ"י בש"ע שלו ז"ל אז ימלא שחוק פינו בעה"ב שנהיה נהנין מזיו השכינה לא בעה"ז עכ"ל ורומז נמי לפי' דר"י הנ"ל דאילו לפי' הרמב"ם ורבינו אינו אוסר אלא בזמן הגלות אבל ברור דלא דק בפי' ר' יונה: