1
כתב אבי העזרי נהגו אבותינו שלא לרחוץ כו' כתב בת"ה דמשמע אפי' בצונן אמנם כמדומה לי שראיתי בימי חורפי רוחצין. בנהרות מר"ח ולא מיחו בידם והמחמיר תע"ב ורמ"א כתב המנהג לאסור אפי' בצונן מר"ח ובע"ש של חזון רוחצין פניו ידיו ורגליו בצונן. וגרסי' בירושלמי מה יש ביניהם כו' בין י"ז בתמוז לט' באב כצ"ל ור"ל מה אירע ביניהם שכך נוהגין להתאבל מי"ז בתמוז עד ט' באב ומשני כ"א כו' ר"ל מתחלת הבקעת העיר עד שנשרף ב"ה היה כ"א יום א"כ הצרות היו מתגברין ומתחדשות ביניהן בכל יום ולא נחו וע"ד שאמר ירמיה מקל שקד אני רואה ואחז"ל שמקל זה משעת חנטתו עד גמר פירותיו כ"א יום כמנין ימים שבין י"ז בתמוז לט' באב ואפשר ע"ד זה הוא גירסת ירושלמי ועיין בהגהות מהרא"ף ומ"ש נגד גי שבועות שהתענה דניאל פי' שהתענה ג' שמיטות שנים שהם כ"א שנים משום חורבן הבית