וכן ישנים מכובסים ר"ל איסור דישנים דהיינו צמר נמי כולן אסורין כו' בין לבנים בין צבועים ור"ל דאסור לגהץ אפי' להניחם אחר השבת והשתא א"ש דא"צ להזכיר ברישא בין צמר ובין פשתן דשם איסור חדשים ניכר דקאי גם כן אפשתן ושם איסור ישנים ניכר דקאי אצמר וכן מה שמסיק וכתב וגיהוץ שלנו נמי אסור בין בחדשים בין בישנים נמי מפורש ועומד הוא דחדשים קאי גם אפשתן משא"כ ישנים וק"ל. ומ"ש הרמב"ן דבחדשים יש בו משום גיהוץ גם בפשתן נ"ל דהרמב"ן לטעמיה דס"ל דהא דאין בפשתן משום גיהוץ משום דאין מתגהצים כהוגן ואין זרע וטינוף יוצא מהם וזהו דוקא בישנים אבל בחדשים לא שייך האי טעמא ומה"ט לא כתב רבינו האי חילוק משום דלפי טעמא דאין חוששין לגיהוץ כיון דיתמלאו אח"כ זיעה מה"ט אפי' חדשים הוה נמי מסתבר שאין בהן משום גיהוץ. וצ"ע מ"ש הרמב"ן וכן כלי פשתן דאין בו משום גיהוץ אפי' בגיהוץ שלהן מותר לגוהצן ולהניחן והב"י כתב לפני זה בשם הרמב"ן דוקא בגיהוץ שלנו וז"ל וגם הרמב"ן כתב פירשו הגאונים דה"ק גיהוץ שלנו ככבוס שלהן ואסור הא כיבוס שלנו ולא כיבוס שלהם מותר וגם רבינו סתם וכתב ז"ל וכיבוס שלנו מותר וגיהוץ שלנו אסור וכלי פשתן אין בהן משום גיהוץ והרי הוא ככיבוס שלנו ומותר משמע שאגיהוץ שלנו קאי גם ל' הברייתא דקתני ז"ל וגיהוץ שלנו ככיבוס שלהם וכלי פשתן אין בו משום גיהוץ משמע דאגיהוץ שלנו קאי. ודוחק לומר מ"ש הרב"י וכן כלי פשתן אפי' בגיהוץ שלהן ר"ל לאפוקי גיהוץ בזמנינו ושלהן ר"ל של בני בבל דוגמא מ"ש הרא"ש ז"ל גיהוץ שלנו הרי הוא ככיבוס שלנו דפי' הב"י מ"ש וגיהוץ שלנו ר"ל בזמנינו דגריע טובא מגיהוץ דבני בבל ויותר נ"ל דמ"ש ב"י לעיל בשם הרמב"ן דאין בו משום גיהוץ שלנו דלאו דוקא קאמר אלא נקט האיסורים שנזכרו בצמר דהיינו גיהוץ שלנו ר"ל דבני בבל וכיבוס שלהם ר"ל דבני א"י דהם מותרין בפשתן ישנים אבל ה"ה דגיהוץ דבני א"י נמי ליכא איסור בכלי פשתן ישנים דזיל בתר טעמא דאין חוששין לגוהצן יפה לפי' רמב"ן בישנים דכבר נתמלאו זיעה וטינוף לא מועיל בהן אפי' גיהוץ א"י ועוד בגיהוץ אפשר אין חילוק גדול בין גיהוץ דבני בבל לגיהוץ דבני א"י ודו"ק: