1
לפי שהן פוסקים ז"ל ב"י אעפ"י שלא פסקו מי נהר מלשפוך לתוכן כיון שאין יוצאין מהן אסור דבעלי שדות אחרים ממשיכים המים לשדותיהן אחר שנתמלא חריצי שדה זה וחיישינן שיפסקו המים מלבא לתוך החריץ וע"י השקאתו יחסרו המים ויצטרך לדלות אבל כשאמת המים עוברת ביניהם ר"ל שנכנס לתוך החריץ מצד זה ויוצא מצד זה שהלכה אמה זו להשקות שדות אחרים כל כה"ג ליכא למיחש שיפסקו בעלי השדות מי הנהר שהרי צריכין עדיין להשקות כמה שדות אחרים ואמת המים כזו אין דרך להפסיקה מהנהר ולכך שרי להשקות ונ"ל דיאורות המושכים מהאגמים דלא פסקו דשרי נמי מיירי שהם נמשכים והולכים על פני השדות ומפני כך אין דרך להפסיקה מהאגמיה כו' ע"ש שמפורש עוד בע"א אבל זה נ"ל עיקר: