בבית המרחץ בבית החיצון כו' ברייתא ס"פ קמא דשבת ובית החיצון הוא מקום שבני אדם עומדים שם לבושים ובית האמצעי הוא מקום שמקצת בני אדם עומדים שם לבושים ומקצת ערומים ובית הפנימי הוא מקום שכולם עומדים שם ערומים עכ"ל ב"י. משמע מדבריו דבעינן דבשעה שזה קורא ק"ש יש אנשים עומדים לבושים ויש שעומדים ערומים. ולהכי ק"ש אסור לקרות בו ולהניח תפילין נמי אסור. אבל אינו חולץ ושואל בשלום. אבל ברש"י ובר"ן דף י' ע"א לא משמע כן דז"ל הגמרא שם מקום שבני אדם עומדים ערומים ולבושים. אמצעי שיוצא בו ערום וממהר לכסות את עצמו ויוצא לחיצון ע"כ משמע בהדיא דאפילו אם כבר לבש אפ"ה אסור לקרות בבית האמצעי ק"ש דאי ר"ל כשעדיין עומד ערום א"כ גם שאלת שלום אסור. אלא מחוורתא כדפרישית דאפילו כשהוא לבוש אסור לקרות ק"ש כנגדו. והטעם כיון דהדרך ליכנס בו בתחלה מהפנימי ערום. איכא בזוי לקרוא בו ק"ש וטעמא דמסתבר הוא שהרי כ"ע בבית המרחץ גופיה אפי' אם הוא לבוש לגמרי כיון שהוא עשוי לעמוד בו ערום אסור אפי' בשאלת שלום. לכן דברי ב"י אינם מובנים וצ"ע: