אע"פ שאינו רחב ד' עיין מ"ש ב"י בזה ופי' דחוק מאוד לכן נלע"ד לפרש בפשיטות דמ"ש רבינו שאינו רחב ד' קאי אמאי דסמיך ליה וקמ"ל דאע"ג דהקנה הוא גבוה אינו צריך שיהא מקום הנחת העירוב שם ד"ט כדעת ר"י דס"ל הכי בגמ' ד' ל"ג ע"ב ונמשך בזה אחר דעת הרא"ש ז"ל שכתב אדברי ר' יהודא בדף קי"ז ריש ע"ב ז"ל תניא רבי אומר נתנו למעלה ע"ג קורה גבוה עשרה טפחים ורחב ד' עירובו עירוב ואם לאו אין עירובו עירוב דסבר דכל למעלה מעשרה צריך שיהא עירובו מונח ע"ג מקום ד' וכתב ר"מ ז"ל לא ידענא הילכתא כמאן דהא רבנן פליגי עליה בתוספתא וס"ל דאינו צריך להיות רחב ד' דקתני נתנו כו' וקי"ל כל מקום דאמר ר' יהודא בעירובין הלכה כמותו אפי' אי רבים פליגי עליה כו' עד אבל איכא למימר דילמא הלכה כרבנן דקי"ל הלכה כדברי המיקל בעירוב אפי' ביחיד לגבי רבים וכ"ש רבים לגבי יחיד ונ"ל דהלכה כרבנן כו' ע"ש שהאריך וכלל העולה שם דהלכה כרבנן דא"צ רחב ד' אפי' אי הקנה גבוה הרבה וע"ז הפסק נתכוין ג"כ רבינו לאשמועינן כאן וא"ל למה לא כתב האי פיסקא לעיל גבי נוף האילן די"ל דבמקום ששנויה בגמ' ובמקום שכתבו אביו הרא"ש והר"מ ז"ל שם כתב ג"כ רבינו וק"ל גם ב"י הביא פסק דר"מ הנ"ל בסי' זה בסמוך ותימה בעיני על אשר לא שת לבו לפרש כן בדברי רבינו: