בין אחר שיתוף מבואות ואע"פ דלעיל סימן שפ"ז כתבתי דקיל"ן כרבנן דסומכין על עירוב במקום שיתוף ועל שיתוף במקום עירוב אפילו לא עירבו חצירות ובחדא סגי י"ל דהכא או זה או זה קאמר ועיין מ"ש בק"ש סי' שפ"ז ליישב הב"י וזה ניחא טפי וגם מ"ש על שניהן מברך מצות עירוב פירוש ג"כ על א' משתיהן שמערב מברך על מצות עירוב ומיהו ממ"ש רבינו בסימן זה וז"ל ואומר בדין עירובא יהא שרא לנא לטלטולי מבתים לחצר ומחצר לבתים יש לדקדק למה לא קאמר מחצר לחצר וגם בשיתופי מבואות כתב יאמרו מחצירות למבוי וממבוי לחצירות ולא קאמר מבתים להם ומהם לבתים משמע מדברי רבינו דמיירי ג"כ בעירובי בתים שעירבו כל חצר לעצמו וסובר דלכתחלה צריך ג"כ שיתוף וכמ"ש ר' יוחנן דנהגו כר"מ משמע דלא לגמרי הלכה כרבנן וכמו שמשמע מדברי התוס' פרק הדר (עירובין דף ע"ב) שכתבתי שם אי עביד כר"מ לא מחינן בו דהיינו אף שמברך ב' ברכות ע"ש. ובזה יתיישב ג"כ מה שלא הזכיר רבינו הברכה בסימן שס"ו גבי עירוב בתי החצר יחד לפי שסמך אמה שהזכיר כאן גבי בתי החצר וגם גבי חצירות וחד דמ"ש רבינו ברישא מצוה לחזר אחר עירובי חצירות איירי בעירובי חצירות יחד ובסיפא מיירי בעירובי חצירות לעצמם ולכתחלה וכן משמע מדברי רבינו ריש סימן שפ"ו דלכתחלה בעינן ג"כ שיתוף: