להוציא מביתו לחצר דא"כ משתכח תורת עירוב מהתינוקות דלא ידעי מהביטול כיון דבכל שבת עושין כן משא"כ כשאירע באקראי שלא עירבו וכן משמע בבית יוסף וא"ל בלא ה"ט נמי יש לחוש כיון דלעולם יעשה כן ולא יצטרך לשכור מהכותי ידור עמו בלי חששות כישוף דהגמרא מתרץ זה בסוף דף ס"ג דמה"ט לא הוי אסרינן משום דבכל ביטולי רשותייהו לגבי חד מילתא דלא שכיח הוא ומילתא דלא שכיח לא גזרו ביה רבנן פי' דלא שכיח שיבטלו גבי חד דא"כ המבטלין אסורין לטלטל מבתיהם לחצר ולבטל גם כן לא ניחא להו שאחרים יהיו להם רשות ליכנס לתוך ביתו ויעשו כל הצטדקאות להשכיר ממנו או שלא לדור עמו ואע"ג דהשתא נמי דאסרו משום שישתכח תורת עירוב גזרו בדבר דלא שכיח דהא ודאי לא ניחא להו לבטל רשותם וכמ"ש וי"ל דה"ט דלא ניחא שייך בטעם שאסרו לדור וקאמרי שבכה"ג לא רגיל עמו אבל מ"מ איכא למיחש משום תינוקות אלא מה"ט אסור שהרואה שמוציא מביתו למבוי יאמר שמטלטל במבוי בלא עירוב ופריך וליערבו ביניהם אע"ג דלא מהני ומשני יאמרו עירוב מועיל במקום כותי ויעשה הכרזה דאין עירוב מועיל אלא שאנו עושין זכר לעירוב ומה שאנו מטלטלין משום הביטול ומשני הכרזות לדרדקי שאין בהן מועיל דהכרזה דעכשיו יראה ולדורות הבאין יעשה כן מעשה עכ"ל הגמ' ורש"י: