זו שלא עירבה אסורה ושעירבה מותרת ז"ל התוספות והביאן בית יוסף דחיישינן דילמא אתי לאפוקי מיא במאני דבתים מן הדיוטא לגומא שרחוקה מהן דאין רוצין שיפלו המים למטה ויקלקל החצר משא"כ באותה עלייה שיש עוקא לפניה דמיד הולך המים מחצר לעוקא עכ"ל ונ"ל דמש"ה צריך לערב לעצמה דאל"כ לא היתה מותרת להוציא המים לשפת העלייה שבני עלייה אוסרים הא' על חבירו ותימה גדולה בעיני הלא זה כנגד מה שמסיק שם בגמרא ואציע לפניך לשון המשנה וכן שני דיוטות זו כנגד זו מקצתן עשו עוקא ומקצתן לא עשו עוקא את שעשו עוקא מותרין ואת שלא עשו עוקא אסורים ובגמרא אמר רבא לא שנו אלא שלא עירבו אבל עירבו מותרין וכי לא עירבו מ"ט לא גזירה דילמא אתי לאפוקי מיא במאני דבתי להכא לשפת העוקא לשפוך לתוכה עכ"ל הרי לפניך שהמשנה תלה הכל בעשיית העוקא שאותה שעשתה מותרת ושלא עשתה אסורה ורבינו המחבר תלה הכל באותה שעירבה מותרת משמע אפילו לא עירבה אותה שעשתה עוקא. ויותר התימה שכתב והשנייה לא עירבה כלל כו' למה לן דלא עירבה כלל אפילו עירבו בני אותה דיוטא שלא עשו עוקא ולא עירבה עם דיוטא אחרת אסורה לשפוך גזירה דילמא אתי לאפוקי מיא לעוקא כיון שהיא רחוקה מהעוקא משא"כ באותה שעשתה עוקה שהיא קרובה וכמ"ש התוס'. ועוד קשה שלפי' רש"י ותוס' צריכין לומר שהעוקה קרובה להחצר שעשתה ורחוקה מהחצר שלא עשתה וזה דלא כדברי הרמב"ם והש"ע שכתבו שתי עליות הפתוחות לחצר זו כנגד זו וגם ל' רבינו משמע קצת הכי ושוב ראיתי בדברי הרי"ף ורא"ש ורמב"ם והר"ן ומצאתי שגורסים בגמרא גזירה דילמא אתי לאפוקי מאני דבתי לחצר ולא כגירסת רש"י דשגרס דילמא אתי לאפוקי מיא במאני דבתי להכא והיא גירסת התוס' ומש"ה הוצרכו לחלק ולכתוב דהעוקא היא רחוקה לזו וקרובה לזו אבל הרי"ף והרא"ש והרמב"ם והר"ן אינם כותבים שהיא רחוקה מזה לזה כלום ויש שיטה אחרת בפי' גזירה זו דס"ל שהעוקה היא שוה לשניהן בין שיהיה הדיוטא זו כנגד זו ועוקא ביניהן כלשון המשנה וכלשון כל הפוסקים וכ"כ הרמב"ם בפי' המשניות בהדיא ע"ש בין שהיא צד אחד והעוקה מן הצד בסוף חצירו של זו שכן דרך של העושין עוקה שעושין אותה מן הצד ולא בתוך חצריהם כדי שלא לקלקל החצר בגומא ונמצא שהיא קרובה לשניהם וה"פ דאם עירבו שניהם יחד אז ליכא למיחש למידי ושניהם מותרים ואי לא עירבו יחד אף שעירבו כל אחד לעצמן שעשתה עוקה מותרת ושלא עשתה עוקה אסורה גזירה אי תתיר לה לשפוך מימיה בעוקא של חבירתה בלא עירוב מטעם כחה בחצר שאינה מעורבת מותר תוציא בהדיא מאני דיוריה ותוציאם לחצר ולא תדע לחלק בין כחה בחצר לטילטול גמור וזה שאמר בגמרא ל"ש אלא שלא עירבו השני הדיוטות יחד בין שדרים בכל דיוטא כ"א הרב ותלמידו וכיוצא בו שא"צ לערב וכן נראה דמיירי מתניתין בצד שלא צריך כל א' לערב לעצמה מדתלה הכל בעוקא ולא בעירוב אבל רבינו המחבר מיירי בשיש בכל דיוטא הרבה דיורים ולכך צריכה לכל א' לערב בדיוטא שלה ואי לא עירבו אסורים שאוסרים עליה אותן הדרים עליה בדיוטא עצמה ואז אפילו עשתה עוקה אסורה ודיוטת חבירתה שבצידה אם עירבה מותרת אפילו לא עשתה עוקא דכיון שזו שעשתה עוקה לא עירבה ואסור לשפוך מימיה לשם חשבינן העוקא כאילו זו עשתה אותה וע"ד שכתב רבינו המחבר הדין בסמוך ס"ס שפ"ז בדין שיתוף דאם המבוי הרגיל בה שתפו כו' דוחין אותה אצל המבוי שאינה רגיל כו' ותו לא שייך גזירה דילמא אתי לאפוקי מאני לחצר כיון שזו אסור לשפוך מימיה יש לה היכר ודוק היטב ועיין בפי' המשניות שפירש בהדיא הגזירה כאשר כתבתי. והא דלא כתב רבינו גם דין זה דאם עירבו כל א' לעצמה דאותה שעשתה עוקה מותר כו' דזה פשיטא ולא אתי לאשמועינן אלא כשאחת לא עירבה כלל אפילו עשתה עוקא שהיא אסרה וחבירתה שלא עשתה עוקה הואיל שעירבה מותרת ודו"ק וב"י הביא גירסת רש"י ולא הזכיר שום גירסא אחרת דס"ל דמצינו לחלק כמ"ש גם לפי פירושינו דמשנה וגמרא מיירי כשלא עירבו יחד אבל כל א' לעצמו עירב או שאינם צריכים לעירוב וא"כ אין לשום א' מהן היכר שהרי שניהם יכולין להוציא מהדיוטא עד החצר ולהכי אותה שעשתה עוקה יכולה לשפוך מן הדיוטא וממנו עולים לחצר והוי כחו בחצר וגזירה אין כאן כיון שהיא קרובה אל העוקה מסתמא לא יטלטלנה עד העוקה אבל אותם שאין לה עוקה איכא איסור לשפוך משום גזירה דכיון שהעוקה רחוקה ממנה לא תרצה לקלקל חצירה ומטלטלת מיא במאני דבתי לחצר כך הוא סוגיית הגמרא ורבינו מיירי בדאחת עירבה ואחת לא עירבה ובענין זה אין הדבר תלוי בעשיית העוקה דאפילו אם היא רחוקה או קרובה לשניהם באנו לחלוקה דעירוביה אם עירבה מותרת ודלא עירבה אסורה אפילו היא קרובה מ"מ איכא למיגזר כיון שאין לה היכרא שהרי גם השנייה מטלטלת מהדיוטא לחצר יוציאו גם שאר כלים אבל הכא דעירבה מותרת דהא לה איכא היכרא שתראה שהב' אסורה לשפוך משום שלא עירבה כלל תזכור ג'"כ שהיא לא עירבה אלא לבדה ולא תוציא ולכך מתירין לזו שעירבה שהרי יש לה רשות לפחות להוציא מהדיוטא עד החצר שהרי עירבה משא"כ זו שלא עירבה שאפילו הוציאה לחוד אסורה והטעם משום שאין לה היכרא ודו"ק: