ומ"ש רבינו בדין היתה אחת גבוה כו' עד ולא יהו ביניהן ג"ט שכשרואין אותה כאילו הן בשוה שיהו זו בצד זו כ"כ הרמב"ם. והרמ"מ כתב בזה שהוא פסול וכ"כ א"א הרא"ש ו"ל עיין בק"ש מה שדקדקתי על מ"ש רבינו תיבת בזה הלא לפי מ"ש המ"מ וב"י פירוש הרמב"ם ברישא בשניהן מונחין זה בצד זה מרוחקין פחות מג"ט אמרינן לבוד ופליגי הרמ"מ והרא"ש עם הרמב"ם ושוב ראיתי במיימוני שכתב שם קצת בלשון אחר וז"ל ולא יהיה ביניהן ג"ט כשרואין אותה שירדה זו ועלתה זו בכוונה עד שיעשו זו בצד זו עכ"ל ולשון זה נראה לפרש דאגובין קאי ולא אמשך שבא הרמב"ם בעצמו לבאר מ"ש בברייתא היתה אחת למטה ואחת למעלה רואין את העליונה כאילו היא למטה כו' דהיינו דוקא כשאין בין עליונה לתחתונה ג"ט בזה דוקא אמרינן רואין דאל"כ לא אמרינן רואין כיון שהעליונה היא פחות מטפח והיינו כאוקימתא דר"פ הישן דמייתי המ"מ וב"י והשתא א"ש דכתב הרמב"ם פי' זה בבבא שנייה דהיתה אחת למטה כו' ולא כ"כ ברישא בשני קורות המתאימות דצ"ל שלא יהיה ביניהן ג"ט במשך ומשם נלמד במכ"ש בדין זה דהיתה אחת למטה. ועוד מהיכא תיתי להכשיר בדין זה דהיתה אחת גבוה ואחת נמוכה כו' בהיתה ג"כ במשך רחוק ג"ט כיון שאפילו במתאימות זו בצד זו צריכין להיות בתוך ג"ט ולפי מ"ש דאגובה קאי א"ש דתפס אוקימתא דגמרא וז"ש כשרואין אותם שירדה זו ועלתה זו בכוונה דר"ל בתיבת כוונה שאף שהיא בתוך ג' וא"כ ה"א דא"צ לומר רואין כאילו עלתה זו וירדה זו דהא כלבוד דמי וכאילו היא אחד קמ"ל דשאני הכא דבעינן רחב טפח ולא בעובי הקורה מונחת עליו ומש"ה בעינן שיהא מכוון רחב טפח לא בעקמומית שמן הצד יהיה רחב טפח ולא בעוביו וק"ל. ולעד"נ שכן להגיה בדברי רבינו מ"ש בדברי הרמב"ם והשתא א"ש הכל דמש"ה כתב דהרמ"מ פליג בזה דלפי מ"ש לא הזכיר הרמב"ם כלל שמיירי במרוחקים במשך לא ברישא ולא בסיפא ויכול להיות שמודה הרמב"ם דאפי' במתאימות צריך להיות שיהיו מונחין זה בצד זה ובמרוחקין אפילו בפחות מג"ט מודה דפסיל שהרי כתב ז"ל וכן שתי קורות המתאימות כר ומשמע דס"ל פירושו דבמונחין ממש זה אצל זה או בפחות מטפח וכמ"ש רבינו וכ"ש באחת מונחת למעלה ואחת למטה דצריכין שלא יהיה ביניהן הבדל במשך אלא שאם הן מרוחקין בגובה פחות מג"ט בזה פסק כרבי יודא דאמרינן רואין וס"ל דל"פ רבנן עליה בהא וכמ"ש ב"י אבל הרמ"מ והרא"ש ס"ל דרבנן פליגי עליה גם בפחות מג"ט וכן משמע בתוס' ריש דף י"ד בד"ה ובלבד שלא תהא עליונה כו' עד ז"ל וקשה אדפריך מר"י בר יודא לסייעיה מרבנן דלית להו רואין ואמר ר"י דטעמייהו דרבנן לאו משום דלית להו חבוט רמי אלא משום דבעינן קורה ראויה לקבל אריח מש"ה פסלי ב' קורות המתאימות אפילו בפחות מג' משום דבעי קורה לקבל אריח הרי לפנינו דכתבו התוספות דפליגי רבנן עליה ולפי הטעם שכתבו פליגי עליה גם לפי המסקנא דרבי יוסי איירי בגבוה זה מזה פחות מג"ט ואפ"ה פסלי רבנן כיון דעדיין אינו ראוי להניח אריח עליו כיון שאינן מכוונין ממש זה בצד זה וזהו טעם הרמ"מ והרא"ש שפסלי אפילו בפחות מג"ט וכמ"ש רבינו ובש"ע כ"כ בהדיא והשתא א"ש דכאן בדין קורה ס"ל דלא אמרינן רואין אפילו בפחות מג"ט ובדין סכך סוכה ס"ל דאמרינן רואין בפחות מג"ט דשאני הכא דבעינן שיהא ראוי להניח עליו וק"ל. וזהו דלא כמ"ש המ"מ פי' הרמב"ם בשני הב' דס"ל דגם אם במשך מרוחקין פחות מג"ט ס"ל דמותר והיינו מטעם שפירש מ"ש בסיפא ולא יהיה ביניהן ג"ט כר דאמשך קאי וא"כ משם נלמד דכ"ש ברישא וכפי' המ"מ דפי' דברי הרמב"ם דקאי אמשך נמשך הגירסא בדברי הרמב"ם כשרואין וכמ"ש בנוסחת ספרי הטור אבל לפי מ"ש והוכחתי אתיא שפיר גירסת הספרים שבנוסחת הרמב"ם כשרואין ואגובה קאי וא"ש הכל ודו"ק. ועיין בהגהות רא"פ דגם משם מוכח דפי' מ"ש הרמב"ם שלא יהיה ביניהן דאמשך כ"כ רק שנראה מדבריו דס"ל דה"ט דהרמב"ם דפסק כרשב"ג דאמר שיהא ראוי לקבל לבנה נאורכה ג"ט ומש"ה כתב ברישא ס"ל להרמב"ם כן ומ"ש נראה לענ"ד עיקר ודוק: ומ"ש ב"י בשם הרי"ף דפסק כאביי ושכן פסק הרא"ש קיצר ב"י בהעתקה שה"ל להסיק מילתא בטעם שכתב שם הרי"ף ז"ל ואע"ג דפליג רב יוסף עליה שהוא רביה ואמר דסגי בד"ט כיון דסוגיא כאביי דאמר משך מבוי בד' אמות הילכתא כוותיה עכ"ל ובזה נסתלק מה שמקשין הלא כתב ב"י בשם הרא"ש לפני זה דאין הלכה כאביי נגד רב יוסף רביה וק"ל: ומ"ש ב"י בשם רשב"א שם בד"ה ואינו ניתר כו' עד והשיב צ"פ מחיצה גמורה היא והרי יש כאן ג' מחיצות כו' כתב בד"מ ע"ז ז"ל וצ"ע דהשיב אחצר והביא ראיה ממבוי ותו דלא עדיף צ"פ ממחיצה גמורה דלא מהני ברוח רביעית לחי או קורה בחצר עכ"ל ולענ"ד היה נראה דט"ס יש בשאלות תשובות זו וכצ"ל מהו שיהא ניתר בצ"פ או לחי מכאן ולחי מכאן. ואמבוי שאינה מפולש קאי דהא לא שאל אלא מכח שלא היה למבוי בתים וחצרות פתוחין לתוכו והשתא א"ש שאין לה תנאי מבוי להיות ניתר בלחי או קורה מ"מ בצ"פ דהוי כמחיצה גמורה ודאי ניתר ומה שמסיק וכתב מבוי שאינה פתוח וכו' ה"ק שאר מבוי שיש לה כל תנאי מבוי ניתר בלחי או קורה וזו שאין לה תנאי מבוי צריך צ"פ ובצ"פ מיהא סגי ומ"ש לפני זה והרי יש לה ג' מחיצות ר"ל והרי בלא זה יש לה ג' מחיצות ונמצא שהיא מתוקנת בצ"פ זה ברוח רביעית וק"ל: ומ"ש ב"י שם בשם המ"מ טעם איסור בצדו אחד ים דשמא יטלטל במקום הים ק"ק בל"ז נמי לאסור משום נפרץ למקום האסור לו עוד הביא ב"י לשון רש"י דפירש אמ"ש וליחוש דילמא שבקי פתחא רבא ז"ל דילמא שבקי פתחא רבא ובטיל תורת פתח מינה ובטלי לחי המתוקן בו כו' משמע מלשונו דבעיא לחי ונתח רחב י' אף שיש לו גיפופין מכל צד ולכאורה הוה משמע דלא בעינן לחי וקורה כ"א בנפרץ במילואו ולא כשיש לו גיפופין מהצדדין ובאמצע ליכא יתר מיו"ד: