חצר שפחותה מד' אמות על ד' אמות אלא אם יעשנה בחוץ צריך לכסותה בנסרים כדי שתהא מקום פטור ויפלו המים מידו למקום פטור כלשון רבינו כן הוא לשון רש"י וכמ"ש ב"י. וצ"ע דהריטב"א כתב פי' לפירש"י וכתב כשהיא מכוסה מבחוץ לעולם דינו כרה"י דחורי רה"י הוא וא"כ קשה למה כתב רבינו ורש"י דהוא מקום פטור. ודוחק לומר דה"ק צריך לכסותה כדי שתהא מקום פטור ר"ל אם יכסנה כולו פשיטא דמותר דהא רה"י הוא אלא אפילו לא יכסנה כולו אלא יניחנה פחות מד"ט מגולה מן הבית למקום המקורה הנשאר מ"מ אותו מקום מגולה לאו ר"ה הוא אלא מקום פטור וכמ"ש רבינו ע"פ הגמ' לעיל סי' שנ"ד בבור בר"ה וחוליות סביבו אם עומד בתוך ד"ט לרה"י מותר למלאות ממנו לרה"י מה"ט דאותו מקום פחות מד"ט מקום פטור הוא. ומ"ש הריטב"א עוד שם ז"ל כי כשהוא בר"ה אם הוא מגולה פעמים יתמעט גובהו מי' ונמצא שהוא כרמלית ואין להקשות הא פירש"י וב"י הביאו לעיל ריש סי' רס"א ז"ל דאין מים נעשין רשות לעצמן בפחות מעומק י' ורוחב ד' דכשהיא עוברת בר"ה אם אינה עמוקה יו"ד ורוחב ד' ר"ה כדתנן בהזורק כו' וכאן כתב דבפחות מי' הוה כרמלית דנראה פשוט דלא כתב רש"י לעיל דהוה ר"ה אלא דוקא במים דנתמלא מהן העוקא מש"ה החריץ כ"ז שאינו עמוק י' הוה ר"ה משא"כ כשהעוקא ריק ואין בו המים ולא כלום ודאי הוה כרמלית וק"ל. גם אין להקשות מ"ש שם הריטב"א דיתמעט גובהו מי' דמשמע דצריך לעשות העוקא עמוקה רחבה ד' והרמב"ם כתב דשיעור המחזקת סאתים היא חצי אמה על חצי אמה ברום ג' חומשי אמה די"ל דה"ק למה צריך לקמור העוקא יעשנה עמוקה י' ואין צריך קמירה ע"ז כתב דלא יועיל זה דפעמים שתמלא ברפש וטיט כו' אלא אי קשיא הא קשיא שר' יונתן כתב וב"י הביאו ז"ל אותה עוקא לאו ר"ה גמור היא אלא כרמלית שהוא עמוק מג"ט ורחבו ד' וז"א לפי מ"ש בשם הרמב"ם דאפי' בית סאתים לא יעלה לשיעור זה ומ"ש ב"י עוד שם ז"ל י"ל שבע"ש לא ישפוך שם כלל ר"ל אין דרכו לשפוך אבל אין בו איסור כלל שהרי תניא בגמ' וב"י הביאו אח"כ ז"ל אע"פ שנתמלאו מים מע"ש שופכין לתוכו מים בשבת. ומ"ש ב"י ז"ל דכתב הרא"ש אבל ר' האי והראב"ד ור"ח כתבו דכשיש בו אורך ד"א אע"פ שאין ברוחבו ד"א. נראה דהרא"ש לא כ"כ אלא לדעת ר' זירא והם מפרשים מ"ש ארוך וקטן איכא בינייהו דלר' זירא סגי באורך ד' ורוחבו אפי' כל שהוא אבל לרב ודאי ד' ע"ד בעינן ודו"ק באשר"י ותמצא כן. ומ"ש ב"י ז"ל ומדברי רבינו נראה שהוא סובר דלהרא"ש בימות החמה נמי בעוקא בית סאתיים שופכין לה אפי' כוריים דאל"כ כי היכי דבית סאה אסור לשפוך לה כלל משום דילמא אתי למיתן בה סאתיים בבית סאתיים נמי לא ניתיב כל עיקר משום גזירה כו' נראה דאי משום הא לא איריא דלא גזרו אלא בבית סאה משום דאי נתיר לו סאה אתי לשפוך נמי טפי כמו שיעור מי תשמישו משא"כ בסאתיים דלאו מן הדין לשפוך טפי מסאתיים בכל יום ואי משום דמותר לשפוך אף אם כבר נתמלא העוקא א"כ לא ה"ל להוכיח מדלא התירו בעוקא ביא סאה. וטעם דהרא"ש דכתב להתיר בעוקא בית סאתיים דמשמע דס"ל דמותר לשפוך אפי' טפי מסאתיים נ"ל דלמדו מהא דמסיק שם במשנה ז"ל וכן שני דיוטאות מקצתן עשו עוקא כו' וב"י הביא בסמוך ופירשו ומשם יש ללמוד דגם בימות החמה כשוש עוקא מותר לשפוך כמה דבעי ודו"ק: