אבל אם דופני ספונה גבוהין י' מעל המים מוציא זיז כל שהוא וממלא עיין בב"י שכתב זה מדברי הרמב"ם בפט"ו. והא דמוציא זיז כל שהוא משמע שנוקבו באמצעיתו וממלא דרך הנקב דומיא דמקום ד' כשהוא בתוך י' ובאמת לשון זיז כל שהואלא משמע הכי דלפי' הב"י אין זה כל שהוא כיון שצריך להיות כ"כ רחב שיוציא ויכניס כלי שדולין דרך חללו ועוד דא"כ בודאי לא שתק מיניה רבינו ללמדינו שהזיז יהא חלול ושישאב דרך שם. לכן נראה דכל שהוא ממש קאמר וה"ט כיון דאין זיז זה אלא להיכר בעלמא וכמ"ש רבינו מש"ה סגי בכל שהוא והיינו כששואב מים מניח הכלי שדולה דרך הבאתו על אותו הזיז מעט ואע"פ שאין הנחתו הנחה מ"מ מועיל להיכר בעלמא. ומ"ש ב"י דמ"ש ומימיו יכול לשפוך על דופני הספינה כו' ז"ל והא פשיטא שאם רוצה לשפוך דרך הזיז הרשות בידו ורבותא אשמועינן דאע"ג דלית ליה זיז שופך על דופני הספינה וכן משמע בגמ' עכ"ל ב"י אני אומר אם אינו מוכרח בהדיא בגמ' יש לחלק דוודאי דופני ספינה שכל המים הבאים נוגעין שם עדיפא מזיז כל שהוא שאינו נוגע שם כ"א מעט כיון שהוא כל שהוא ולא התירו אלא לדלות שאין לו תיקון אחר. ועוד שהשפיכה היא גרוע מהדלייה שהרי מכח שפיכתו המים יוצאים ועוברין מיהו דוקא כשהוא בתוך י' מהמים גרוע השפיכה משום שהמים יורדין מרה"י ועוברין בכרמלית חוץ ממקום המחיצות שיורדין למטה ובהא איכא מ"ד דאינה מועיל מחיצה י' בשפיכה אבל כששופך מגופה יתר מי' ליכא לחלק כיון דא"צ מחיצות כ"א זיז להיכר בעלמא. וקצת קשה להרמב"ם דס"ל דמוציאין מרשות לרשות דרבנן דרך מקום פטור וכמ"ש ב"י בשמו לעיל סי' שמ"ו וא"כ ל"ל זיז כל שהוא כשגבוה מי' וי"ל דשאני הכא דבקל איכא למיטעי דהא אי הוה למטה מי' הוי איסור גמור דהא לא הוי מקום פטור וכיון דלפעמים הספינה הוא למטה ופעמים למעלה מש"ה החמירו ודו"ק: