ואפילו פירש טליתו וקיפל כו' כיון שמוציא הכל בפעם א' עיין בב"י שכתב בשם התרומה ז"ל פי' דבא לקבל היינו שמקבץ ממקומות הרבה ונותן למקום אחד ומוציא והולך בהרבה דרכים לא יוציא בדרך רק ג' סעודות וכתב ב"י ע"ז משמע מדבריו שיכול להציל כל זמן שיש לו כל שאינו מציל יותר ממזון ג' סעודות בכל דרך וכ"כ בהגמ"ר כו' ע"ש. והנה בהגהות מרדכי לא מצאתי שכ"כ כ"א במרדכי עצמו ריש פ' כ"כ ואפשר ששם הג"ה הוא ואינו מהמרדכי. ובאמת שיש לתמוה ע"ז גם לא נמצא כתוב כן בשם בעל התרומה בשום פוסק ובודאי חידוש גדול כזה לא היה להן להשמיטו מלכתוב כן בשמו ולהסכים עמו או לפלוג עמו גם מעיקרא דדינא יש פירכא למה ליה לבעל התרומה להוסיף ולהקל בפירוקא דשמעתא מה שאינו צריך כי מאחר שגם כי אפרש מ"ש כאן שבא לקפל. דר"ל שמקבץ ממקותות הרבה ונותן למקום אחד ומוציא והולך הרבה דרכים דינמא אפילו הכי לא התירו לו להציל הכל יחד כ"א מזון ג' סעודות ואמרדכי אינו קשה קושיא זו שבמרדכי לא כתב פירש דקיפול שמקבץ ממקומות הרבה ויכול להיות שהוא פי' קיפול לשון שהולך פעמים הרבה ומוציא בכל פעם ג' סעודות משא"כ בבא להציל דאינו הולך רק פעם אחת וזיל בתר טעמא דחששו חכמים דילמא מחמת שהוא בהול אתי לכבויי והאי חששא שייכא נמי אם יש לו רשות להלך כמה פעמים אחר מזון ג' סעודות. ועוד דא"כ ק' על התרצן למה השיב כאן בבא להציל וכאן בבא לקפל הל"ל מאי מזון ג' סעודות דקאמר כל פעם ופעם ג' סעודות אף שמקופל ועומד מע"ש לא יציל יותר כיון שהולך בהרבה דרכים. והא דתנן אפילו יש בו מאה ככרות היינו כשמהלך רק פעם א' ועוד דא"כ קשה למה אמרו במלבושים דלובש ופושט וחוזר ולובש הל"ל ג"כ במזון דמוציא וחוזר ומוציא וכמ"ש הר"ן והרשב"א והמ"מ. לכן היה נלע"ד להגיה בדברי ב"ה תיבת זה וכצ"ל לא יוציא בדרך זה רק ג' סעודות ור"ל בדרך זה כשאין כל המזון בכל א' אלא צריך לטרוח לקפל בהרבה הליכות לאספו יחד ולהוציאן יחד בדרך זה לא התירו לו כ"א מזון ג' סעודות לבד ולא יותר. וא"כ לא ק"מ מכל הנ"ל והוא בדרך פירש"י והר"ן ורשב"א והמ"מ ודו"ק. ומ"ש ב"י אהא דכתב רבינו וטלית שאחז בה האור וכו' עד והרי"ף השמיט הא דנותנין עליה מים ולא כתב אלא הא דפושטה ומתכסה בה ותמה עליו הר"ן והמ"מ ותירצו דס"ל שאינו הלכה כו' עד והרא"ש העתיק דברי הרי"ף בלא תוספת ובלא גרעון ומשמע דכוותיה ס"ל דאין הלכה כו' וצ"ע א"כ למה סתם הטור נגד אביו הרא"ש ולא זכרהו כלל ושכחהו. ולכאורה היה נלע"ד דרבינו ס"ל דלהרי"ף והרא"ש ס"ל ג"כ הא דרב יודא להלכה והא דלא כתבוהו משום דכ"ש הוא מהא דכתבו ופסקו דטלית או ספר שאחז בה האור פושטו וקורא בו או מתכסה בו ומה התם דמגביה הבגד עם האש ומתנענע וגורם הכיבוי בידים מותר ק"ו במאי דנותן המים מן הצד וכמ"ש ב"י חילוק זה לעיל ועוד כתב חילוק בסמוך בשם הר"ן דבנותן מים או עור גדי אינן מכבין את הדליקה אלא גורמין שלא יתפשט האור וא"כ שפיר נילף בק"ו מהא דפותח הספר ופושט הטלית דשם מכבה את הדולק. ומ"ש ב"י דמשמע ליה מדברי רבינו דס"ל דצריך שלא יתכוון לכבות כאשר מתכסה בטליתו כו' אינו מוכרת אלא כדעת שאר פוסקים כן דעת רבינו דאפילו מכוין לכיבוי מותר אלא שפושט ומתכסה כדי שלא יהא נראה כמתכוין אלא שקשה א"כ מאי מקשה הגמרא ארב יודא מהא דתניא טלית שאחז בה האור כו' כלומר דדוקא כה"ג מותר אבל נותן עליה מים לא דילמא כ"ש הוא וכמ"ש. ועוד שהרי רבינו כתב בטלית דמותר כיון דאינו מכוין לכבות משמע דבכוון אסור וכמ"ש ב"י ובנותן עליו עור ומים מכוין לגרום כיבוי וליכא למשמע מינה בק"ו. לכן נראה דרבינו ס"ל דודאי הלכה הוא דהא ליכא מאן דפליג עליה בגמרא אלא שהרי"ף והרא"ש השמיטוהו לדברי רב יודא מפני שאמר דנותן עליו מים מצד השני. ומים ס"ל דאסור ליתן משום דהוי כיבוסו וכמ"ש רבינו וכן מצאתי כתב בשלטי הגיבורים ה"ט דמש"ה השמיטוהו אלא שלא יישב דה"ל להביאו ולכתוב עליו דמים אסור ושאר משקים מותר וכמ"ש רבינו דהוא באמת חידוש ובפרט מאחר שהמקשן עלתה על דעתו דאסור. לכן נראה דבכלל דברו הרי"ף והרא"ש הוא דברי רב יודא הנ"ל דהא כתבו על המשנה בפלוגתא ר"ש בן ננס דאמר גרם כיבוי מותר ור' יוסי אוסרו וז"ל ולית הילכתא כר' יוסי דאמר גרס כיבוי אסור. ור"ל אלא כר"ש בן ננס דפליג עמו ומתירו וממילא מהיכא תיתי לאסור ליתן עור גדי ומים בצד האחר דהא ליכא ביה משום מיחוש כ"א משום גרם כיבוי וגם סתם גמ' תירץ אליבא דרב יודא דה"ט דמתיר דס"ל כר"ש בן ננס וק"ל. והשתא א"ש ג"כ טעם דש"ג דמש"ה לא הביאו בפירוש דברי רב יודא כיון דר"י הזכיר מים והייתי אומר דמשום הפסד התירו אפילו מים וק"ל. והא דהביאו הא דטלית וספר דפושטו ומתכסה וקורא בו ה"ט משום דאין זה בכלל גרם כיבוי וכמ"ש לעיל דכאן עושה קצת מעשה בידים וא"ש דרבינו אחר שכתב דין דפושט הטלית ומתכסה כו' כתב הדין דנותן עליו משקין דלא זו אף זו קתני וק"ל: