וגם בדליקה נמי ליכא למיחש שמא יכבה כל זמן שלא הגיע אצלו ור"ל הא אי איכא למיחש היה מתירין ג"כ אע"ג דכיבוי מלאכה שאינה צריכה לגופה הוא ואינו חייב עליה לר"ש מ"מ איכא בה צד דאורייתא וכמ"ש הר"ן וב"י הביאו בסמוך. ואל תטעה לומר ולדייק מדברי רבינו הא באותו בית שכבר הגיע הדליקה אצלו ואיכא למיחש לשמא יכבה מסכים לב"ה שמותר להציל המעות כדי שלא יבא לידי איסור חמור דהיינו שיכבה דזה בודאי אינו וכמ"ש לעיל בסמוך אלא באותו בית ודאי אסור דלא מהניח ולא מידי דאף אם שרית ליה איסור מוקצה ושיציל המעות אתי לכבויי כיין שהוא בהול וטרוד. ולא בא רבינו אלא להוציא מדעת בעל התרומה דמתיר בשאר בתים היכא דאינו בהול ומש"ה קאמר דז"א דכיון דלא הגיע הדליקה לאותן בתים ליכא למיחש שיבא לאיסור דתורייתא ומש"ה לא התירו איסור הצלת מעות ומוקצה ג"כ לגבייהו וק"ל. וא"ל מ"ש במי שחשכה לו הקילו לטלטל ולא חששו שיבא לידי איסור דתורייתא מכח טירדתא. דודאי לא שייך שם בהול כ"כ כמו בשריפה שהוא דבר שאינו בידו כמו במי שהחשיך שהוא בידו שיכול להחשיך כאן. ובעבדי המושל יכול להטמין ברה"י וק"ל: