וכתב בעל התרומות דאפילו מעות ודברים המוקצים יכולים להציל דבמקום פסידא אין לחוש לאיסור מוקצה כו'. ב"י הביא לשון בעל התרומה ומסיק וכתב עליו נראה מדבריו דלהציל מפני הדליקה לא פשיטא ליה כולי האי להתיר טלטול דבר מוקצה וכן דעת הסמ"ג כו' עד ודוקא בדליקה לא התירו להציל מעות אם לא שיש ספר עמהן דילמא אתי לכבויי עכ"ל הסמ"ג. ולעד"נ דאין ראייה מכל זה לחלק דהסמ"ג לא כתב דבדליקה לא התירו להציל כ"א לאותו בית שהדליקה נפלה בתוכו שהן טרודין ובהולין טפי התם גזרו משום דאם יצילו ודאי יכבו ומה"ט אכי' לחם ומזון יותר מג' סעודות נמי אסור ולא נקטו בלשון מעות כ"א לאשמועינן אע"ג דהתירו בשביל פסידא מרובה לטלטל משחשיכה פחות מד"א אע"ג דאיכא מוקצה אפ"ה בדליקה באותו בית החמירו אפילו בהפסד מרובה ולא מטעם מוקצה כ"א שמא אתי לכבויי משא"כ במציל מפני יראת עבדי המושל דלא יבא לעשות ודאי איסור דאורייתא דהא יכול להצניען ברה"י וכמ"ש הסמ"ג בהדיא ז"ל יכול להצניען במקום שירצה ברה"י אע"פ שהן מוקצה עכ"ל ר"ל כיון דליכא שם ודאי איסור דאורייתא כ"א איסור מוקצה שהוא מדרבנן לא החמירו והקילו משום הפסד מרובה. אבל לאנשים אחרים שאינן דרין בבית שנפלה בו השריפה ודאי ס"ל להסמ"ג שיכולין להציל מעותיהן כיון דלא בהילי כולי האי וכמ"ש רבינו בשם ב"ה ובעל התרומה בשם ר"ת וגם דעת ב"ה כן. ומ"ש בעל התרומה ז"ל ואפי' כי יהיה נמי אסור מפני הדליקה להציל מעותיו כו' לרווחא דמילתא כ"כ וגדול מזה כתב ב"י בשם מהרי"א שדקדק מדברי הר"ן שס"ל דלבעל התרומה דאפילו באותו הבית מותר ע"ש. והכי הצעת דבריו דבעל התרומה דאף א"ת דלא קי"ל כפיר"ת לחלק בין בית זה לבית אחר מ"מ איכא למימר דלא חששו להחמיר כ"א בדליקה ולא מטעם מוקצה אלא מטעם שמא יבא לידי איסור דאורייתא דהיינו שיכבה הדליקה ובדברים המותרים לטלטל גם כן אסרו ביותר מג' סעודות משא"כ במפני יראת עבדי המושל דלא יבא לידי איסור דאורייתא אבל בודאי אמת דעת ב"ה כדעת ר"ת דלא החמירו בשאר בתים בדברים המותרין לטלטל אפילו ביותר מג' סעודות משום דלא בהול ומה"ט גם כן מותר להציל בשאר בתים אפילו בדברים המוקצין דבדבר מוקצה אין חילוק בין דליקה ליראת המושל היכא דליכא למיחש שיבואו ודאי לאיסור דאורייתא וכן דעת רבינו בדברי ב"ה שהרי אחר שכתב רבינו לחלק בין אותו בית לבתים אחרים כתב שבעל התרומה התיר להציל אפילו דברים מוקצין משמע דאשאר בתים דוקא קאי וכמ"ש ג"כ טעם ע"ז דליכא למיחש לאיסור מוקצה במקום פסידא ובאותו בית הא איכא למיחש לאיסור כיבוי שהרי אפילו דברים המותרין לא התירו באותו בית להציל כ"א ג' סעודות וכמ"ש רבינו וג"כ לבסוף אדברי ב"ה ז"ל וגם בדליקה נמי ליכא למיחש שמא יכבה כל זמן שלא יגיע אצלו. משמע הא באותו בית דאיכא למיחש ביה מיניה לא איירי וכמ"ש ב"י שם. ומ"ש רבינו בשם בעל התרומה בסי' זה ז"ל אם הניח התפילין בארנקי מלאה מעות כו' אבל אם הניח בו טבעת או כלי אחר שמותר לטלטלו אין הארנקי מטולטלת אגבו שהכלי אינו חשוב ובטל לגבי ארנקי. ק"ק במאי מיירי אם באותו בית הא אפילו הטבעת אסור דלא התירו בו אלא מזון ג' סעודות ואי בשאר בתים הא סל" לב"ה דאפילו מעות בעינייהו מותר להציל וצ"ל דמיירי בטבעת שמניח בידו לקשור בו ארנקי ומטלטלו אגב הטבעת שבאצבעו ודרך לבישה מותר אפילו באותו הבית כל מה שיכול ללבוש ובכלי תשמישו פשיטא דלק"מ דהא התירו להציל כל כלי תשמישיו שהן לצורך ג' סעודות וכמ"ש כ"נ פשוט והביאה הב"י בסמוך וככר ותינוק דסמ"ג מיירי באותו בית ובככר דצריך לג' שעודותיו וק"ל. אבל מ"ו ז"ל כתב בביאוריו דמיירי באותו בית וע"י קיפול דמותר להציל כל מה שמקפל בכלי אחד ומוציא בפעם א'. וק"ל בלא טבעת וככר נמי כיון דמשום מוקצה לא שרי וע"י קיפול שרי להציל דה"ה מותר להציל מעות בעינייהו ע"י קיפול ואפילו לפי מ"ש ב"י בשם בעל התרומה דבקיפול שרי לו להוציא כמה פעמים כשובכל פעם אינו מוציא יותר מג' סעודות לכל א' וא' מ"מ מעות ודאי הכי דינו מחמת קיפול דאם מותר להציל מפני פסידא דבר מוקצה בלא קיפול ג"כ ה"ל להתירו. ויותר היה נ"ל דמיירי בלא קיפול אלא מציל בפעם א' סל מלא ואז התירו לו אפילו להציל מעות שבכלי אלא שא"כ קשה אפי' בלא טבעת נמי ע"י הזימון שבכלי שמצילו. וגם קשה למהרי"א שדקדק מדברי הר"ן דצ"ל דבעל התרומה מתיר אפי' באותו הבית ק' דת"כ אפי' טבעת וכלי נמי: