מ"ש רבינו ונקראת יולדת משתשב על המשבר והדם שותת ויורד בס"פ מפנין (שבת דף קכ"ח) ובית יוסף הביאו גרסינן מאימתי פתיחת הקבר אביי אמר משתשב על המשבר ורב הונא בריה דרב יהושע אמר משעה שהדם שותת ויורד כו' וכתב הרי"ף וז"ל ודייקי רבוותא מדלא קאמר רב הונא עד שיתחיל הדם להיות שותת שמעת מיניה דקודם שתשב על המשבר קאמר וכאביי עבדינן ולא מחללין שבת עד שיהא הדם שותת ויורד ותשב על המשבר עכ"ל הרי"ף והביאו הרא"ש וכתב עליו ז"ל תמיה למה פסקו ספק נפשות לחימרא עכ"ל הרא"ש והנה רבינו כתב דעת הרי"ף ורבוותא בסתמא ולא הזכיר תמיהת הרא"ש. וה"ט שס"ל שאף שהרא"ש תמה על טעמייהו מ"מ לא פסק דלא כוותייהו לקולא אלא שקצת קשה ששינה את ל' הרי"ף שהרי"ף כ' עד שיהא הדם שותת ותשב על המשבר ורבי' כתב משתשב על המשבר והדם שותת ויורד ולכאורה איכא בינייהו דלהרי"ף לא מחללינן שבת עד דאיכא תרווייהו דהיינו דם וישיבה על המשבר. ולרבינו משתשב על המשבר ואז רגיל להיות שמקדמת דנא התחיל הדם להיות שותת ואף אם אירע שעדיין לא שותת מ"מ מחללין מיד שתשב על המשבר והיינו ממש כאביי דתלה הכל בישיבתה על המשבר ונראה דרבינו דקדק לכתוב כן כיון דכתב הרי"ף דכאביי עבדינן ש"מ דהרי"ף לא כתב עד שיהא הדם שותת ויורד ותשב על המשבר אלא משום דדרכן של נשים כן להיות שותת הדם מהן קודם ישיבתן על המשבר אבל אם אירע דלא שותת דם ויושבת על המשבר לזמן שהנשום רגילין לישב אזי ג"כ מחללים עליה וזהו כאביי לחוד והרי"ף ורבינו לא הזכירו דם אלא למעט הנשים שישבו נפשם קודם זמו הצורך על המשבר וק"ל. ומ"ש רבינו בשם הרמב"ן דאיזה שקודם מחללין כו' בסברת הרמב"ן נתיישב ג"כ הדיוק של רבוותא הנ"ל שדייקו למה לא אמר רב הונא עד שיהא הדם שותת דה"ט דיש נשים שהדם קודם ויש נשים שישיבת המשבר קודם וס"ל דמר אמר חדא ומר אמר חדא ול"פ וכל אחד אמר משעה כו' ור"ל איזה שיהיה קודם וק"ל: