בגרידת דבק אות לאות כתב שמותר. כתב ב"י כלומר סמ"ק הכשיר בהיתה עשויה כתקנה ונפל בה דיו כשיטול הדיו. ופסל בשלא היתה מוקפת גויל מתחלתה. והרא"ש כתב בשתיהן להיפך דבהיתה עשויה לתקנה ונפל בה דיו ונפלו כתב דפסול ובגרידת דבק אות לאות הכשיר סתם בסדר תיקון תפילין לא חילק בין נדבקה מתחלתה לנדבקה אחר שנגמרה עכ"ל. והנה זה הכלל אמסור לך דס"ל להרא"ש דכל היכא שאין הפסול בגוף האות כגון דביקות אות באות אי שמשך האות למטה או למעלה ולא הניח הקפת גויל. או שיודי"ן של אלפין עיינין שיני"ן או רגלים תלויין ואינן נוגעים לגוף האות. בכה"ג אם נעשה מתחלה באופן דתינוק דלא חכים כו' יכול לקרא אותם אז יכול לתקן תיקונים אלו וכה"ג אפי' אחר שנכתבו כל הפרשיות יכול לתקנם ולא היה שלא כסדרן. אבל אם הפסול בגוף האות כגון רגלי הה"א והקו"ף הנוגעי' למעלה דלא מהני בחקיקה דהוי חק תוכו' ואין להם תיקון אלא צריכי' לגרד' לגמרי כל האות להכי אחר שנכתבו הפרשיו' אין להם עוד תיקון דא"כ הוה כתבן שלא כסדרן שהרי צריך לכתבו מחדש. וזה מבואר באריכות בב"י ע"פ רוב הפוסקים והעיקר בת"ה סי' מ"ח. וכלל זה יהי' שמור בלבך. כי גם לקמן סי' ל"ו תצטרך לו. ולפי זה צריכין לפרש שמ"ש רבינו לפני זה ואאז"ל פסל גם בזה אין פירושו שפוס' ונוסיף עליו פסול גם בזה דזה לית' שהרי מכשיר מה שפוסל הסמ"ק כשלא הית' מוקפת גויל מתחלת' והתיר לגרור דביקות אות באות אלא מ"ש פוסל גם בזה קאי אמ"ש לפני זה ור"ל אפילו נכתב האות מתחלה כתיקונה ואח"כ נפל עליו טיפת דיו פוסל כמו אם נפלה עליו קודם שנכתב כתיקונה אבל וודאי ס"ל להרא"ש דחילוק גדול יש בין נפל טיפת דיו אגוף האות עד שאינה ניכרת צורת האות דפסול משום חק תוכות ובין אם נדבקו האותיות יחד בין מתחלה בין מסוף עד שאינה מוקפת גויל במקום דביקות דמותר לגרוד ולתקן אח"כ דהיינו חק יריכות וכמ"ש לעיל. ונ"ל דכ"ש אם נוגע רגל נו"ן או כ"ף פשוטה בקצת היריעה עד שאינה מוקפת גויל מתחתיה דמותר לגרוד ולתקן תחתית הרגל אם נשאר שיעור רגל נו"ן פשוטה ואע"פ שבב"י כתב בשם מהרי"ן חביב שבא מעשה לפניו שרגל הכ"ף פשוטה היתה מגיע לסוף הקלף בלי היקף גויל מתחלתה והסכימו עמו כל רבני דורו לפוסלן משמע מזה סתירה לדבריו. מ"מ נ"ל מוכח מדבריו גופא דפסול דקאמר ר"ל עד שלא יגרד ונתקן ולאפוקי מדעת קצת הפוסקים דס"ל דא"צ היקף גויל בתחתית האותיות אלא באמצעיתן וכמו שהביאן ב"י ע"ש שהרי מהרי"ן כתב שמהרמב"ם אין ראיה לפסול מדלא מנה אלא נגיעות אות באות משמע דס"ל דנגיעות אות באות היא פסול טפי כשאינה מוקף גויל מחסרון היקף גויל בתחתית האות וכיון דקיי"ל כהרא"ש וסייעתו דיש היתר בגרידת דבוק אות לאות ולא מחשב זה שלא כסדרן כמ"ש בסמוך כ"ש דיש היתר בגרידת רגל נו"ן וכ"ף למטה. ואף שכתב סתם פסול הא נמי אמרינן בהקומץ כל אות שאין גויל מקיף לה מד' רוחותיה פסולה ולדעת הרא"ש וסייעתו צריכין לפרש דר"ל פסולה עד שיגרדנה ויתקנה. ותמה אני על בעל ש"ע דסתם כאן לפסול ורמ"א בש"ע שהוא גילה יותר בפירוש דעתו שפסול לגמרי והוא תמוה לי מאד. ודברי בררתי בראיות והוכחות גמורים בדרישה באריכות ע"ש: