ואם לאחר שנכתב ניקב בתוך האות כשר פ' הקומץ אמר אשיאן בר נדבך ניקב תוכו של ה"א כשר יריכו פסול. ופירש"י תוכו רגל שבפנים יריכו רגל ימיני. ל"א תוכו הגויל והחלק שבתוכו ע"כ. וכתב הרמב"ם פ"א מהל' תפילין כל' אחרון של רש"י וכ"כ ספר התרומה סי' ר"ד דלשון תוכו משמע חללו ואמציעתו וכן נראה דעת רבינו ולהכי סתם וכתב ניקב בתוך האות כשר. ומ"ש י"א אפי' ניקב כל תוכו טעמא כיון דללשון שני של רש"י שהוא עיקר סתם תלמודא דידן להכשיר אין לנו לחלק אף שבירושלמי חילק. ודעת רבינו כיון דללשון ראשון של רש"י לא זכר תלמודא דידן מדין נקב חללו כלל ומצינו שהירושלמי חילק אין לנו להקל כן היה נראה לכאורה לפרש. אך קשה דאם ס"ל דל' שני עיקר א"כ מנ"ל מ"ש אח"כ דניקב רגל הפנימי של ה"א כשר דהיינו כלישנא קמא דרש"י. לכן נראה פשוט דס"ל לרבינו דלשון קמא עיקר וכ"כ בהדיא הרא"ש בהל' ס"ת שלו וכתב דללשון שני קשה למה נקט יותר ניקב תוכו של ה"א משאר אותיות וא"ש מ"ש רבינו ניקב רגל פנימי של ה"א כשר. וגם א"ש דס"ל בניקב כל חללה של ה"א דפסול כיון דבירושלמי פסל ליה. ובתלמודא דידן לא זכרו מזה ומיהו כתב בתחלה דניקב תוכו של ה"א כשר דס"ל דאף שדחה הרא"ש לשון שני של רש"י מיהו לדינא כשלא ניקב כולו ודאי ג"כ מכשר ליה. א"נ דס"ל דכיון דניקב רגל הפנימי של ה"א כשר אם נשתייר כל שהוא כל שכן ניקב תוכו ונשתייר כל שהוא דכשר ודו"ק. וב"י האריך וצדד כאן בדברי רבינו. ואפשר שגם זו היתה תוכן כוונתו וק"ל: