אפי' לרה"ר ע"י תינוק כו' צ"ע כיון שהתינוק אינו בא אלא לסלק איסור טלטול מוקצה א"כ כיון שאפילו בכרמלית כתב שמותר להוציאו אפילו בלא תינוק כ"ש שמותר להוציאו לרה"ר בלא תינוק ונלע"ד דהאי תינוק אינו בא בהוצאתו לר"ה לסלק איסור טלטול דהיינו מוקצה אלא לבטל איסור הוצאה אע"ג דקי"ל כר"ש דפוטר במלאכה שאינה צריכה לגופה מ"מ יש לאיסור הוצאה מקור ועיקר מדאורייתא שם הוצאה וע"ד שכתב הר"ן בפרק המצניע סוף דף קל"ד וז"ל איכא למידק כיון שאמרינן גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה לדידן דקי"ל כר"ש שאמר מלאכה שא"צ לגופה פטור עליה אף המוציא לרשות הרבים לישתרי ליתא שלא התירו מפני כבוד הבריות אלא דבר שעקרו מדברי סופרים כגון כרמלית אבל בר"ה לא משום דמי מפיס במלאכה זו אם היא צריכה לגופה אם לא אפי' במת אמרי' בירושלמי דמשכחת ביה מלאכה הצריכה לגופה כגון בנכרי שהוציאו לכלבו הילכך בר"ה אסור דכל היכא דאיכא דררא דאיסורא דאורייתא לא שרו רבנן כגון לגבי מת עכ"ל. וזהו דעת ר"ח שאוסר וכמ"ש הרמב"ם גופא בשמו נמצא שגם הרמב"ן שלא מצא ליה היתר בר"ה אלא דוקא על ידי תינוק שהוצאתו מן הדין מותר משום שהוא חי נושא את עצמו אלא שהחכמים גזרוהו עליו מ"מ אין לההוצאה זו עיקר מן התורה לאפוקי הוצאת מת עצמו אע"פ שהוא מלאכה שאינה צריכה לגופה מ"מ מי מפיס במלאכה אם היא צריכה לגופה וכמ"ש הר"ן ומש"ה הצריך לטלטלה ע"י תינוק והמת יהיה טפל גביה ואז אין בו אלא משום איסור דרבנן שגזרו אפי' על החי וזהו מותר משום כבוד הבריות בכרמלית דאין שם בהוצאה אלא איסור דרבנן וזהו התירו משום כבוד הבריות וגם איסור טלטול משום מוקצה אינו אלא איסור דרבנן רק שאתה בא לסלקן אפילו איסור מוקצה זה ע"י ככר או תינוק ע"ז כתב הרמב"ן שפיר דיצא שכרו בהפסדו אבל הסכמת הר"ן שם בפרק המצניע שמוטב שגם בכרמלית לא יטלטלנה כ"א ע"י ככר או תינוק כיון שגם הרמב"ן מודה שאיסור טלטול ואיסור הוצאה שווין הם שניהם אינם אלא איסור דרבנן הילכך אי אנו מפקינן ליה בלא ככר אנו מתירין שני איסורין הוצאה וטילטול וכשאנו מוציאים אותו ע"י דבר אין בהן אלא איסור הוצאה בלבד ולא עוד אלא כשהוציאו הככר אין בו משום הוצאה שכיון שהתחלנו לטלטל המת ברה"י ע"י ככר נעשה הככר טפל למת לפי שהוא צריך לטלטלו ואף ברה"ר טפל לו מפני שהוא מתיר טלטולו הילכך אין בו משום הוצאה דהו"ל כמוציא החי במטה דפטור על המטה אלמא כל הנטפל להדבר לאו הוצאה מיקרי אינה תקנם בטלטול וליכא אפושי איסור בהוצאה עכ"ל:
אפי' לרה"ר ע"י תינוק ודבר תימה זה ואינו משמע כן בפרק המצניע אפילו לר"ש. וב"י כתב שכתב בספר תורת אדם שהוצאת מת לר"ה אינו אלא איסורא דרבנן לר"ש משום מלאכה שאינה צריכה לגופה היא כמו מכרמלית לרה"י ומעשה שנזכר בגמרא שהוציאוהו לכרמלית המעשה כך היה ואילו הצריכו להוציאו לר"ה היה ג"כ מוציאין אותו ודוקא ע"י תינוק אבל לא ע"י ככר דאיכא איסור דאורייתא בככר דהא צריך להוציאו להתיר ע"י טלטול המת אלא שר"ח אסר דלא התירו אלא כרמלית דאין בו עיקר איסור דאורייתא כלל: